סידור רש"י קצ״א

והיכא דאיכא חולי דאי לא אכיל מסתכן, שפיר דמי לאוכיליה ביומא דכיפורא, מאי טעמא דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא כ"ח ח') [וחי בהם] ולא שימות בהם, כי קאמ' רחמנא קיימו מצוותא כי היכי דתחיו בהו, אבל נטורי מצוותא ומסתכנא לא, וכי מוכלינן ליה, על פי בקיאין מאכילין אותו, ולא על פי עצמו, ולא מיבעיא חולה אלא אפילו עוברה ויודעים דאי לא אכלה מתעקר וולדה, ואעפ"י דאיכא למימר ספק חי ספק נפל הוא, שפיר דמי למיתן לה, דתניא עוברה שהריחה בשר קודש, או בשר חזיר, תוחבין לה כוש ברוטב, [ומניחין לה על פיה, אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמה] אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. אמרי דבי ר' ינאי חולה אומר צריך אני ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה פשיטא ספק נפשות להקל, מהו דתימא [הא דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקא מיבעית דסבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל] לב יודע מרת נפשו, [חולה אומר איני צריך ורופא אמר צריך שומעין לרופא פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא לב יודע מרת נפשו קמ"ל] לרופא שומעין לו, והא דקאמר חולה [לא] צריך אני תונבא הוא דקא נקט ליה ולא ידע וכן הלכה: