סידור רש"י קע״ט

ודברך מלכנו אמת וקיים לעד שטבעו חכמים בראש השנה, סמכו על מה ששנינו בפסיקתא בפרשת בחדש השביעי באחד לחדש, כך פתח ר' תנחומא לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך וגו' (תהלים קי"ט פ"ט) מהו לעולם ה' דברך נצב, אלא אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם אין אתה בא עלינו בדין, אלא במידת רחמים, אילולי כך לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת, לעולם [אלהים] אינו אומר כאן, אלא ה', במה אתה דנינו, באותה המידה של רחמים בה', שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל"ד ו'), ולא לנו בלבד, אלא אף לאדם הראשון יציר כפך, אילולי (ששיפעת) [ששיתפתה] מידת רחמיך בשעת שדנת אותו, לא היה עומד אפילו שעה אחת, וכן התקנת עמו כשם שדנת אותו ברחמים חיבבת אותו, כך אתה עתיד לדון את בניו לזכותם, כיצד אמר ר' חנינא כשביקש הקב"ה לבראות וכו', עד לפיכך אמר דוד רבון העולמים אילולי שדנת את אדם הראשון ברחמים, כך התקנת עמו שאתה דן ברחמים, כך אתה דן את הדורות אחריו, זהו לעולם ה' דברך נצב לדור ודור אמונתך, מה כתיב אחריו למשפטיך עמדו היום, מכאן אתה למד שכל שלש תיבות האלה בהגדה, ודברך [הוא] במקרא לעולם דברך, אמת (תהלים קי"ט פ"ט) הוא אמונתך (שם שם) שבמקרא, וקיים הוא נצב, וכך אנו מודים לפני הקב"ה רבונו של עולם דבר זה ברור לנו שתתנהג עמנו במדת רחמים כדברך שהבטחתה לאדם הראשון, שתדין דורות הבאין ברחמים אמת הוא, ולעולמי עד קיים יהי', ותביט לרחמינו ולצדקינו במשפט: