נהר מצרים ב׳

( א )

המנהג פשוט בארץ מצרים לכרוך הרצועה ז׳ כריכות סביב הזרוע קודם הנחת תפלה של ראש כס׳ הרדב״ז בח״א סי׳ תרכ״ג.

וכן הוא בכתבי האריז״ל . וכמנהג ארץ ישרﭏ.

עיין ברכ״י סי׳ כ׳׳ה אות יו׳׳ד.

ולא פשט המנהג בדעת מר״ן בסי' כ״ה סעיף י״א דס״ל דיניח תפלה של יד ויקשור.

וקודם הכריכה יניח תפלה של ראש.

דלא נהגו הכי.

( ב )

במצרים המנהג פשות שאין חולצין התפילין בר׳׳ח לא הקהל ולא הש״ץ רק אחר חזרת ס״ת להיכל.

ואחר גמר הקדיש. וכמו שכתב הרב נגיד ומצוה הבי״ד הרב כס׳׳א ז״ל הלכות תפילין ס׳ כ״ה אות ז׳.

וראוי לש״ץ המזכה את הרבים שלא ימהר להתחיל תפלת לחש עד אשר יראה בעיניו שרוב הצבור חלצו תפילין שליהס.

כדי שאם יתחיל אח״כ (אח״ב?) החזרה.

שיוכלו להגיע לענות קדושת הכתר עמו.

ולא יאבד להם טובה הרבה.

ויהיה הוא חייב בנזקן ח״ו.

( ג )

במצרים נהגו ללבוש תפילין במנחת ערב יוה"ב בבית הכנסת ושﭏתי מה טעם למנהג זה.

ואמרו לסיבת כי יש מהמוני עם אינם באים לבית הכנסת להתפלל כי אם בימים נוראים.

ולובשים טלית ותפילין היום כדי שלא יהיה ביום הדין בסוג קרקפתא דלא מנח תפילי.

ואם כי בעוה׳׳ר בהנחת תפילין יום אחד בשנה לא נמלט משם קרקפתא דלא מנח.

אכן טוב לתפוס הרע במיעוטו וה׳ הטוב יכפר בעד.

ושו״ר אח״ז ראיתי לרב אחאי גאון הרב הגדול כמוהר״ר ﭏיהו חזן יצ״ו ר״מ בעובּ״י ג״א יע״א בס׳ נוה שלום שחיבר על מנהגי נ״א בדיני יוה״כ סעיף קטן ד׳ שהזכיר מנהג זה שנוהגים גם כן בּמח״ק מטעם האמור ודו״ק….

( ד )

במצרים נוהגים איזה מהקהל ללבוש תפילין במנחה של יום תענית צבור של ארבע צומות.

ולא מצאתי בזה טעם.

ונמשך להם מנהגם ממנחת יום ט״ב דאין מניחים תפילין בשחרית ומניחים אותו במנחה וחשבו שכן הדין בכל יום תענית כﭏו התענית גורם זאת.

ואולם אין למחות בידם כי הנאני מנהגם זה יען הן בעון פשתה המספחת להקל בתעניות הצבור חוץ מט׳׳ב ויוה׳׳כ.

ובשאר תעניות מזלזלים בהם ואולי לא ימצאו יו״ד מתענין בבית הכנסת רפסק מר״ן בסי׳ תקס״ו דאין הש״ץ יכול לומד עננו בברכה בפ״ע בין גוﭏ לרופא.

והגם שג״ע בברכ״י סי׳ תקס״ו ס׳׳ק כתב משם הרב מהר״מ ן׳ חביב בתשובותיו דבר׳ צומות שהם דברי קבלה סגי בששה או בשבעה מתענין ויכול לומר עננו בברכה בפ׳׳ע ולהוציא ס״ת לקרוא ויחל אפי׳ אם אין שם יו״ד מתענין. יעו״ש.

הא מיהא ששה או שבעה בעינן מוהיכן ידעינן בהו וזילא מילתא לאהרורי כשﭏה על כל אחד ואחד.

לידע אם מתענה או לא.

ואולם ע״י לבישת טלית ותפילין מינכרא מילתא.

כי אין אדם מניח טלית ותפילין ביום זה כי אם המתענה.

ותו״מ נוכל לידע אם יש רוב מתענין. בבית הכנסת.

הגם דאין תיקון זה מועיל רק במנחה אבל בשחרית לא.

אפשר דבשחרית עדין מתענים הם וכ״ש שיועיל מנהג זה לתענית צבור של ימי השוכבים (השובבים?) שנהגו פה מצרים כאשר יתבאר בע״ה במקומו.

אשר הוא ת״צ שקבלו עליהם הצבור דאז מדינא בעינן יו״ד מתענין כולם.

כדי לומר עננו בפ״ע ולקרות ויחל.

ואולי שלזה נקכע המנהג מעיקרו ומנהגם של ישרﭏ תודה היא.

ומכאן ראיה שאין לערער על שום מנהג בלתי חקירת יסודו ודו״ק.

( ה )

אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין ואם מת ביום אחד ונקבר בשני פשט המנהג שלא להניח גם ביום הקבורה.

וכהוראת ג״ע במחב״ר סי׳ קל׳׳א.