מגיד דבריו ליעקב ע״ח

איתא כשני טיפי מרגליות וכו' כשהיה מספר וכו'. הנה כתיב אחור וקדם צרתני ואי' ד"ו פרצופין נבראו וזכר משני ברישא נמא שהנקבה נק' אחור והזכר נק' קדם דהיינו פנים וזהו ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם דהיינו שנטע את הגן בעדן דהיינו עם עדן ומהיכן מקדם ודו"ק והענין למה הזכר נק' קדם דהיינו פנים דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ונודע שנהר הוא לשון המשכה והתקשרות כמו ונהרו אליו כל הגוים וידוע שכל דבר וכל העולם חפצו ורצונו ושלמותו הוא לדבק בשורשו ולינק ממנו וכן הוא מדרך הטבע ונמצא לפ"ז לא היו עולמות התחתונים יכולים לינק שפע כלל מעליונים כי גם עולם עליון רצונו לקבל ולינק תמיד משורשו ואיידי דטריד למבלע לא פליט כנודע אך לסיבה זה הטביע הבורא ית' טבע אחר והוא יותר ממה שעגל רוצה וכו' דהיינו שהתענוג שמקבל המשפיע בהשפעתו הוא יותר מתענוג שיש למקבל השפע ולזה כל עילה מניחה תענוגה בקבלת שפע מעליון ממנה לפי שמקבל יותר תענוג בהשפעתה למטה ממנה כמשל מפרה הנ"ל וזהו ונהר יוצא מעדן שהיא המשכה והתקשרות נסתלק מעדן שאין רצונה לקבל משורשו ולדבק בו והוא נגד דרך הטבע כנ"ל כזה פי' קודם ואמר שזהו מקדם פי' מקדמונו ש"ע שהוא הטביע זה שתהא כל עילה מנחת לקבל משורשה כדי להשפיע למטה כי יותר וכו' ולמה עשה זה הקדמון ולזה פי' ואמר להשקות את הגן שאלולי כן ימנע ח"ו שפע מהתחתונים כנ"ל וזהו ויטע ה' וכו' גם בעדן ר"ל עם עדן נטע הגן פי' שע"י שעדן משפיע בו נעשה הגן אך איך נעשה שהעדן ישפיע חוץ לדרך הטבע שכל עילה טבעה לקבל ולדבק בשורשו לזה אמר שזה הי' מקדם פי' מהקדמון שהטביע זה שיותר משהעגל וכו' וע"כ נק' הדבר הזה קדם בכל מקום לפי שמה שהוא דכר ומשפיע הוא נעשה מהקדמון והוא כי מחשבה קדומה היה להיטב לפי שלעצמו הוא שלם ואינו רק להטיב ורצה והטביע כך כנ"ל וע"כ נק' בחי' פנים כפי מ"ש אצל המשלים מהו בחי' פנים ודו"ק ותמצא מרגוע בכמה עניינים וזהו זכר משני ברישא שהוא מחשבה קדומה כנ"ל וזהו אז תתענג על ה' דהיינו עולם התענוג הוא על ה' ודו"ק ולכאורה תמוה כי שם תרין רעין דלא מתפרשין ונודע מהבעש"ט ז"ל שתענוג תמידי אין תענוג וע"כ כתיב והשביע בצחצחות נפשך וכו' כמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו דהיינו שלא יפסוק התענוג ולכאורה לפ"ז לא יהיה תענוג גדול באיכות ע"ז אמר והטביע בצחצחות וכו' פי' שתהיה תמיד צמא מלשון צחה צמא למשל אם אדם צמא ושותה מים יש לו תענוג מהם אבל אם אינו צמא אין לו תענוג ורצה לומר שיהיה לך תענוג כמו אם היית תמיד צמא כמו שלא היה לך תענוג כלל מעולם אך פי' הפשוט של והשביע בצחצחות וכו' והנ"ל כי צחצחות לשון צחצוח ובהירות וכתיב הן השמים לא זכו בעיניו שמים נקרא משפיע גם כן לא זכו בעיניו לפי שנודע שברצון הקדמון הוא מוטבע להיטב כנ"ל אך הוכרח לצמצם א"ע מפאת המקבלים כנודע והנה השמים המשפיעים עתה בצמצם כפי כח המקבלים ע"כ לא זכו בעיניו לשון זיכוך ובהירות שבהם מצומצמים כנ"ל ולעתיד לבא שיזדככו העולמות ויוכלו לקבל הרבה ולא יהיה צמצם גדל כמו עתה ואז יהיה בהירות גדול בכל העולמות ואז יהיה שלימות ברצון הקדמון כ"י שכאשר העולמות התחתונים נגובים מהשפע ח"ו כאלו אין שלימות ברצון העליון כ"י כנודע ממשל הבנאי שלה רצונו לבנות בית בכמה וכמה חדרים וכל זמן שלא נשלם הבנין אין שלימות ברצונו עד שיוגמר כפי רצונו הגם שהוא לעצמו שלם אעפי"כ כיון שכבר עלה ברצונו כך לאיזה סיבה שיהי' אין שלימות ברצונו עד שיוגמר הדבר ואי' ענ"ג ר"ת עדן נה"ר גן וכשכל הנ"ל נשלם שאזי יש שלימות ברצון הקדמון כ"י וע"כ לפ"ז הוא באמת עלי' שהוא מדרגה מאוד שיגיע עד רצונית הקדמון כ"י ודו"ק והנה עולם כזה דהיינו נהר ההמשכה נק' שמ"ן הגם שמן הראוי לקרוא אותו שמ"י כי שמי בקרבו ולפי שתחלת ההמשכה היא מחשבה שאינו מושגת ואינה מותפסת אלא בדבר מה והוא נקודת יו"ד ואח"כ ממנה נמשך למ' שהיא ד' קצות שהיא מצוצמצת כי הזויות מרמזות לצמצום כי העיגול מרמז לדבר שוה לכל ולהיותה המ"ם הנ"ל אחדות פשוט בלתי מתחלק ע"כ בכל זויות ממנה כלול מי' הנ"ל ע"כ היא ד' יודי"ן והיו"ד הנ"ל נק' ים או מ"י כשנפתח המ' ונותן השפעה למטה והנה באמת עולם ההמשכה הנ"ל הוא יעקב הבריח התיכון מן הקצה וכו' והיא נק' נון במילואו דהיינו ו' שנמשך מן פשוטה ועד נ' כפופה שהיא נכפפת לגבי דלעילא בכדי לקבל והעליונה פשוטה שהיא משפעת וע"כ נון במס"ק קצה ע"ה והוא ר"ל הן מתחיל ממ"י הנ"ל וזה מן הקצה כו' ואף שמן הקצה כתיב בלא יוד הוא מחמת שבאמת העולם שממנו ההשפעה נק' מם לבד אך המם מקבלת מיוד ושנים ביחד נק' מ"י אבל היא לעצמה נק' מ"ם אך מחמת שכח הפועל בנפעל ע"כ גם בה צריך להיות יו"ד אך היו"ד שבה היא בהעלם נקודה בהיכלי' והיו"ד הנ"ל היא חכמה וכולם בחכמה עשית ולית אתר פנוי מני' וכשהיא על אתוון דהיינו בטעמים היא רביע [ואז היא רביע על בנין] וכשהיא בתוך ההמשכה הנ"ל היא נקודא בהיכלי' וכשהיא למטה תחת אתוון היא חירק ודו"ק וע"כ גם כאן היא בחירק תחת המם של מקצה והנה גם הנו"ן פשוטה דלעילא נוכל לקרותה ג"כ כפופה והיינו כשהיא כפופה להשפיע למטה כי יותר משהעגל כו' אך היא כפופה מעילא לתתא כדי להניק ע"כ היא מנוזרת והנון תתאה היא כפופה לגבי דלעילא לקבל והוא"ו של ויהי בנסוע הארון מחברם והבריח התיכון כו' והוא מה שאמרו חז"ל שבעה ספרים כו' ויהי בנסוע ספר בפ"ע אך הוא שלא במקומו ע"ש ודו"ק והנה ה"ב נונין הנ"ל כשתחברם יחד הוא מ"ם סתומה והוא"ו של ויהי בנסוע הוא פותח סתומים דאמא.

ונחזור לענין שיעקב הוא הבריח התיכון הנ"ל ויעקב כלול מג' אבות כנודע כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם וזהו ש' של שמי אך להיות עיקר המשכה הוא נו"ן פשוטה שנמשכה ע"כ הצירוף הוא שמ"ן והיות עיקר המשכה מן היו"ד תמונת נו"ן פשוטה עד"ז יו"ד בראשה וממנה נמשך למטה ונודע שהמשכה נקרא נהר והנה אי' בזוהר משה שושבינא דמלכא ואהרן שובינא דמטרוניתא [והנה בנקבה כתיב בנין כאוצר לקבל ובודאי נותנין לה מה שחסר לה ומצינו שחסר לה הדעת כמ"ש רז"ל נשים דעתן קלה ע"כ הוא נותן לה הדעת וידע אדם כו' וזהו ושפתי כהן ישמרו דעת שמור לנקבה ודו"ק]: