מגיד דבריו ליעקב מ״ד

בן פורת יוסף. משל לבן מלך שנשבה ליד א' מהעבדים פוחז א' ואוהב הוללת ושכרות והנה הבן רוצה שיתקשר מחשבתו עם אביו כדי שיזכר בלב המלך. מה עשה אותו הבן התקשר את עצמו תמיד בתענוג שאביו המלך עוסק תמיד כמשפט המלך ובזה מקושר מחשבתו עם מחשבות אביו והנה העבד הפוחז רצה לילך לשכר עצמו ולמשוך ביין והיה מתירא שמא יברח השבוי וישב עמו והיה שניהם עוסקין בשכרות והולכים בשמחה אך אין כוונתם שוה כי הבן מלך אע"פ שהלך בשמחה לבית היין לא היתה כוונתו אל חומרית המשתה כי בזה לא יתקשר מחשבתו במחשבת אביו כי אין דרך המלך למשוך ביין רק עיקר מחשבתו היה שמחמת זה יבוא לידי תענוג ושמחה ותתקשר מחשבתו עם מחשבת אביו ויזכר אצל אביו אבל העבד שמחתו בהליכה אל בית היין היה בשביל חומרית השמחה. והנמשל שכן צריך כל אדם להיות מיד דבוק בתענוג רוחני וגם כשיזדמן לו תענוגים מתענוגי הזמן כמו בשבת ויום טוב יהיה דבוק בתענוג רוחני שבדבר ההוא שהוא החיות של הדבר ולא לחומריות הדבר שעל ידי שהוא דבוק בתענוג רוחני נזכר אצל הש"י שגם הוא ית' דבוק בתענוג רוחני שאין אנו יכולין להשיגו אבל כשהוא דבוק לחומרית הדבר כגון אוכל על דרך משל הנ"ל אדרבה בזה הוא מרוחק מהבורא ית' כנ"ל במשל והנה כשישראל מתפללים ומתדבקים את עצמו להש"י קלא נפיק צאינה וראינה בנות ציון וכו' כלומר מי שאין ראוי ליחוד זה ולא כי זה לו' יצא וזהו צאינה ומי שראוי לזה וניחא לי' יראה וזהו וראינה וכששומעין הקליפות קול הזה אז רוצים לבטל האדם הזה מתפלתו במחשבות זרות מתענוגי הזמן וגם החיות של תענוג זה מעורר חשק עם חומרית וקליפות התענוג ההוא כי החיות הוא ניצוץ קדוש והוא כבן מלך הנ"ל כי הנצוצות חשקם לדבק באביו וע"כ הוא גם כן בשמחה ואם יהיה האיש הזה איש נלבב אזי ידבק את עצמו על ידי זה יותר להש"י במחשבתו שהרי המחיה הדבר ההוא שנפלה במחשבתו הוא חכמה כי כולם בחכמה עשית כנודע וכתיב ה' בחכמה דהיינו שכח הבורא שורה בחכמה אם כן לפי זה יש חלק אלהות במחשבות זרות כח הפועל המחי' אותו הדבר ותכף מלביש את עצמו באהבה ויראה מפני ניצוץ הקדוש שבאותו דבר באמרו בלבו כיון שאלולי חלק אלהות המחי' את הדבר לא היה יכול להיות אם כן למה לי לדבק בחומרות הדבר מוטב אדבק בחיותו והוא כח מכוחות הש"י ולכן מתדבק באהבה ויראת הבורא יתברך ובזה מעלה ניצוץ בתוך הדבר ההוא וכן באכילה ושארי תענוגים בכוונה הנ"ל מעלה ניצוצות מתוכם לכן שניהם רוצים בשמחה הניצוץ והקליפות ואי' הבנים יירשו והבנות יזונו פירש האותיות שהוא מתפלל כעת נקרא בנים להש"י הם יירשו והבנות יזונו היינו האותיות מחשבה זרה נקרא בנות על שם בנות ציון יזונו שהם מקבלים עתה חיות מאותו עלי' שנתעלו כעת כי עלי' גמורה אינה יכולה להיות עתה דכתיב עת לכל חפץ אך זה הפעולה נעשה עתה שכשיגיע העת אזי יהיה לה עלי' גמורה ועתה מקבלת חיות עד זמן ההוא והיינו יזונו וזהו בן פורת יוסף דהיינו הבן הוא האותיות שהוא מתפלל כעת שנקרא בנים כנ"ל הם פורחים דהיינו שהם מרבים יוסף הוא הוספת תענוג בהש"י בן פורת עלי עין כי עין הוא חכמה דהיינו שע"י חכמה מהם מרבים תענוג שכולם בחכמה אתברירו כמ"ש לעיל שע"י חכמה מעלה והיינו החכמה תחי' וכו' ומפרש האיך בא לידי מ"ז שעי"כ הוא מוסיף תענוג בנות הם אותיות של מ"ז כנ"ל צעדה עלי שור לשון ראי' שראו שכעת עת רצון לעלות כאשר ששמעו קול הכרוז כנ"ל לכן צעדו ובאו וימררוהו ורבו וישטמהו בעלי חצים הם הקליפות של מ"ז שרוצים לבטלו מתפלתו ע"כ אם האיש נלבב יחשוב כנ"ל ותשב באיתן קשתו היינו שתפילתו עלה בתענוג גדול הנקרא איתן כמ"ש איתן זה אברהם ודו"ק: