מבחר הפנינים ל״ב

אמר החכם כשאני מדבר [יכול להיות] שאתחרט. וכשאיני מדבר לא אתחרט:

ואמר כשאני מדבר דבר הוא מושל בי. וכשאיני מדבר אני מושל בו:

ואמר אני על השבת מה שלא אמרתי יותר יכול מעל השבת מה שאמרתי:

ואמר מה לי לדבר דבר שאם יסופר עלי יזיקני ואם לא יספר לא יועילני:

ואמר יש דבר שמסיר דבר רבה:

ואמר עצלות השתיקה טוב מעצלות הדבור. ואמר מות במדוה השתיקה ואל [תמות] במדוה הדבור:

ואמר טוב שבעבודה השתיקה והיחול:

ואמר תתחרט פעם אחת על השתיקה ותתחרט שני פעמים על הדבור:

ואמר השתיקה של אדם טוב מן הדבור בלא עתו:

ואמר ברוב השתיקה יהיה המורא:

ואמר אצור לשונך כאשר [תאצר] ממונך:

ואמר כשתחסר המוסר הדבק בשתיקה:

ואמר חתף האדם טמון תחת לשונו: ואמר מות האדם בין לחייו:

ואמר עדיפת הדיבור על השכל פתוי. ועדיפת השכל על הדבור גנות. והטוב שייפה זה את זה:

ואמר מי שיהיו דבריו יותר משכלו יהיו דבריו עליו. ומי ששכלו יותר מדבריו יהיו דבריו לו:

ואמר שאדם אחד מארץ ערב נכנס במקום ישיבה והאריך לשתוק. אמר לו בדין קראוך מנדיבי ערב? אמר להם אחי חלק האדם מאזנו לנפשו. וחלק האדם מלשונו לזולתו:

ואמר שחכם אחד האריך לשתוק. וכשהיה מדבר היה מדבר ברגילות. יום אחד אמרו לו השמיעני בחסדך תוכן הדברים ותועלתם והזקם. אמר להם ארבע פנים הדברים. מהם הדברים שתקוה תועלתם ותירא מאחריתם והריוח שבהם ההצלה. ומהם דברים לא תקוה תועלתם ולא תירא מנזקתם. אם תעזבם תקל משאם מעל גופך ולשונך. ומהם דברים לא תקוה תועלתם ותירא מאחריתם זהו הנזק. ומהם דברים תקוה תועלתם ותהיה בטוח מאחריתם. ואלה הדברים שאתה חייב בם לדבר. והנה בטל שלשת רביעי הדברים:

ואמר חכם כשתדבר המעט. כי כפי שימעטו דברי האדם ימעטו טעיותיו:

ואמר כשתדבר בלילה השפיל קולך. וכשתדבר ביום הבט סביבך קודם שתדבר:

ואמר תנה סודך בשדה ועצתך על ההרים כדי שתראה סביבך:

ואמר מות האדם בכשלון לשונו. ולא מות בכשלון רגלו. כי בכשלון לשונו יסיר ראשו. וכשלון רגלו ירפא לזמן מעט: