מאמר שפוני טמוני חול, הסימנים לפי חז"ל, סימן ב; בסימני החלזון

בסימני החלזון

א. מראה גופו הוא מראה תכלת דומה לים. דתנו רבנן (מנחות מד.) חלזון זהו גופו דומה לים, ותניא (מנחות מג: סוטה יז. חולין פט.) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו', שמעינן מינה שמראה גופו של החלזון הוא מראה התכלת כדמפורש מלשון רש"י ז"ל בחולין (פט.) שעל הא דאמרינן שהתכלת דומה לים כתב רש"י ז"ל, כאלו טעמא קא יהיב למילתא, וזה לשונו, שהחלזון מן הים הוא עולה וכו' יעו"ש, כלומר דלהכי התכלת דומה לים, שהרי הוא צבע הבאה מחלזון שהוא עולה מן הים, משמע שהים שהיה מצוי בו ועולה ממנו גורם מראיתו, והגם שבמדרש במדבר רבה (פרשה י"ד בנשיא לבני אפרים) איתא מפני שהתכלת דומה לעשבים והעשבים דומים לים והים דומה לרקיע והרקיע דומה לקשת והקשת דומה לענן וכו' יעו"ש, מיהו בירושלמי ברכות (פרק א' הלכה ב') איתא שהתכלת דומה לים וים דומה לעשבים וכו' יעו"ש וסמי חדא מכמה תרתי:

ב. חומר החלזון דהיינו רכות בשרו והילוכו במים ע"י סנפיריו דומה לדג. דתנו רבנן במס' מנחות (מד.) וברייתו דומה לדג, והא ודאי דאין לומר דוברייתו דומה לדג על דמות צורתו קאי, דאטו צורה אחת יש לכל הדגים, הרי כמה מיני דגים משונים בצורתם יש שאין צורתו של זה דומה לצורתו של זה כלל, וכבר כתב הגר"א ז"ל בספרו הבהיר אליהו רבא מסכת כלים (ר"פ י') דכל מה שבים דג שמו. ואנן בעניתין בחיבורנו סדרי טהרות מסכת כלים (קי: סוד"ה ועצמות) כתבנו סעד לדבריו ז"ל מפירש"י ז"ל במסכת חולין יעו"ש. וא"כ איזה דמות תערכו לו, אלא נראה כנ"ל דקאי על תבנית חומרו ותכונתו שנמצא בו כעין סנפיר ששט בו מעין תבנית ותכונת דגי הים, וממשפחת דגי הים יחשב ולא ממשפחת חית הים, מיהו ודאי שאינו כדג ממש, שהרי יכול לחיות ולהשריץ גם ביבשה, כדמוכח מהא דסנהדרין (צא.) כמו שנתבאר בדבריו לעיל (סי' א). וכן מבואר מדברי התוס' במסכת שבת (עה. ד"ה הצד) שאינו כמו דג ואינו חייב בצידה שלו משום נטילת נשמה יעו"ש.והגם שהתוס' (שם עג: ד"ה מפרק) כתבו וזה לשונם, דדוקא חלזון שהוא דג וכו' יעו"ש, היינו לומר דחלזון הוי יותר שאינו גידולי קרקע מבהמה וכלפי בהמה בכלל דג הוא, אבל אינו דג ממש, כמו שנתבאר והכא נמי לא קאמר אלא וברייתו דומה לדג, אבל לא שהוא דג ממש. וזה ג"כ כוונת רש"י ז"ל במס' מנחות (שם) במ"ש תבנית דיוקנו יעו"ש, והוא פירוש על וברייתו אלא שבשגגת המעתיק נשמט מלשונו ז"ל הציון וברייתו יעו"ש:

ג. חלזון יש בו גידין ועצמות. כדמוכח מירושלמי מסכת שבת (פ"א ה"ג) חזקיה אמר ההורג כינה בשבת כהורג גמל וכו', א"ר שמעון בן חלפתא ולא מחלזון שמענו וחלזון יש לו גידין ועצמות, ולא כן תני כל דבר שאין לו גידין ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים וכו' יעו"ש. ופי' הקרבן עדה דחוק ותמוה מאד, שפי' ולא מחלזון שמענו שמותר להרגו בשבת דגרסינן בבבלי שבת (ע"ה.) הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת רבי יהודה אומר חייב שתים, וסבר רבי שמעון בן חלפתא דאינו חייב אלא משום צידה אבל לא משום נטילת נשמה, והכי קאמר ולמה קאמר ת"ק ואבא שאול ובלבד שלא יהרוג והלא מחלזון שמענו דמותר להרגו ומ"ש כינה מחלזון ע"כ, ואנן בעניותין דבריו ז"ל שגבו מאתנו וכמה שבושים ותמיהות אנו רואים בפירושו, חדא דשיטת הירושלמי להדיא (שבת פ"ז ה"ב) בהך ברייתא דצד חלזון ופוצעו, דלכ"ע חייב משום נטילת נשמה, ופלוגתייהו דת"ק ור' יהודה אינה אלא אי מחייב עליו משום צידה וכמו שנתבאר באורך בדברינו לעיל (ביטול טענה השניה). ואפילו לפי שיטת הש"ס דילן (שם) דלת"ק דאינו חייב אלא אחת היינו משום צידה ולרבי יהודה דחייב שתים הוא משום צידה ומשום מפרק, הא פרכינן עלה התם וליחייב נמי משום נטילת נשמה ומפרקינן בשפצעו מת, אי נמי בשפצעו חי אלא דמתעסק הוא אצל נטילת נשמה יעו"ש. אבל פשיטא לכ"ע דכשמתכוין להרגו חייב, ומה שסיים בהמשך לשון הירושלמי לפי פירושו, וזה לשונו, ופריך וחלזון יש לו גידים ועצמות בתמיה, דלמא שאני חלזון שאין לו גידים ועצמות ולא כן תני וכו' דכינה יש לה גידים ועצמות וכו' יעו"ש מלבד שאין מקום לזה מאחר דאידחי ליה עיקר פירושו כנ"ל, אפילו כי יהיבנא ליה עיקר פירושו דברים הללו כבדים ודחוקים לומר דכינה יש לה גידים ועצמות, וחלזון פשיטא ליה כל כך שאין לו גידים ועצמות, עד שמתמיה וחלזון יש לו גידים ועצמות הא ודאי דחיק ואין מתקבל על הלב כלל:

גם מה שפי' הפני משה וז"ל ולא מחלזון שמענו, כלומר דמייתי סייעתא להא דקאמר חזקיה ההורג כינה בשבת כהורג גמל, ואע"ג דלאו בריה חשיבא שהרי אין לה גידין ועצמות, מ"מ וכי לא שמענו זה מחלזון דתנינן הצד חלזון והפוצעו חייב שתים, וחלזון יש לו גידין ועצמות בתמיה, הרי מין תולעת היא, ואפ"ה ההורגו בשבת חייב והוא הדין בכינה יעו"ש. וגם פירושו ז"ל דחוק דמהיכן פסיקא ליה כל כך דחלזון אין בו גידים ועצמות, ומה דאסבר לה הרי מין תולעת היא, אמת שרש"י ז"ל כתב במסכת סנהדרין לשון זה תולעת שיוצא מן הים יעו"ש, אבל ודאי לשון זה לאו דוקא שהרי להדיא אמרינן וברייתו דומה לדג, ורק דרש"י ז"ל קרי ליה תולעת כהא מלתא שיכול לחיות ולהשריץ על הארץ ביבשה ג"כ כדאמרן לעיל (סעיף ב), שרק דומה לדג ואינו דג ממש, מיהו כיון שדומה לדג מהיכן פסיקא ליה שאין בו גידין ועצמות, והגם שאין זו קושיא כל כך, דהרי חכמי הש"ס ודאי הכירו את החלזון וראו אותו ושפיר יש לומר שידעו שאין בו בחלזון גידים ועצמות, אבל א"כ הוי ליה למימר להדיא ולא מחלזון שמענו והרי חלזון אין בו גידים ועצמות, אבל הרי קאמר וחלזון יש בו גידים ועצמות, ורק דאנן מפרשינן דבלשון תמיה קאמר וחלזון יש בו גידים ועצמות בתמיה, ולשון זה משמע, דמסברא הוא שודאי אין בו בחלזון גידים ועצמות, והא ודאי דחוק דאמאי יהיה כל כך פשוט מסברא שאין בו גידים ועצמות, ובפרט לפי מה שיתבאר דהחלזון נושא עליו לבוש קרני עצמיי, אם כן באמת יש בו עצמות, ועל כל פנים אין הדבר פשוט כל כך לומר מסברא שאין בו גידים ועצמות. ובזה נדחה נמי פירוש ידידי הגאון המפורסם מהרי"ש ז"ל האב"ד לבוב בגליון הש"ס בירושלמי (שם):

והנראה לע"ד ביאור הירושלמי פשוט, דרבי שמעון בן חלפתא פריך עלה דחזקיה דאמר ההורג כינה בשבת כהורג גמל, והיינו דגם בבריה קלה יש בה משום נטילת נשמה, והרי אנו צריכים לאשכוחי נטילת נשמה דכוותה במשכן ולזה פריך ולא מחלזון שמענו, כלומר מאילים מאדמים לא נוכל לילף נטילת נשמה דבריה קלה, ורק מנטילת נשמה דחלזון שהיה במשכן דזו הבריה קלה ביותר שהיה במשכן, והיה בה נטילת נשמה, מזה אתה רוצה לחייב ג"כ בנטילת נשמה דכינה. ומה ראיה היא זו, וחלזון יש בו גידים ועצמות בניחותא, כלומר הרי אנו יודעין שחלזון יש בו גידים ועצמות, ומנלן דליחייב בנטילת נשמה דכינה שאין בה גידים ועצמות, ושמא תאמר ומה נפקא מינה בין יש בה גידים ועצמות לאין בה גידים ועצמות, שיהיה סברא דלא למילף נטילת נשמה דבריה שאין בה גידים ועצמות מנטילת נשמה דבריה שיש בה גידים ועצמות, לזה סיים לאלומי הקושיא, ולא כן תני, כל דבר שאין בו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים, וכיון שבריה שאין בה גידין ועצמות אין בה כל כך חיות, סברא הוא לומר דנטילת נשמה דידה לא הוי מלאכה כל כך כנטילת נשמה דבריה שיש בה גידים ועצמות שחיות שלה הוא חיות יותר, וליכא למילף לחייב בנטילת נשמה דכינה מנטילת נשמה דחלזון שהיה במשכן. ועל זה משני דמר רבי יוסי בר רבי בון בשם רב זביד אחת לשבע שנים וכו' מומיתא דרישא וכו', להכי הגם שאינה חיה יותר מששה חדשים חשיב חיות שלה כחיות בריה שיש בה גידים ועצמות, כיון שאינה מתבטלת לגמרי ונעשית אח"כ עקרב יעו"ש. הנה נתבאר שהחלזון הוא בריה שיש בה גידים ועצמות, וכך היא מסקנת הירושלמי לפי פירוש הגאון מהרי"ש ז"ל יעו"ש. והרב תפארת ישראל כתב בפשיטות שהחלזון אין בו גידים ועצמות ונמשך בזה אחר פירוש הק"ע ופ"מ ז"ל שלא בדקדוק יעו"ש:

ד. שהחלזון נושא עליו קליפה ולבוש הגדל עמו. כדאמרינן במדרש דברים רבה (פ' ח) וכן הוא במדרש תהלים, החלזון הזה כשהוא גדל מלבושו גדל עמו ועיין בערוך ערך חלזון, וכן מלשון הש"ס שבת (ע"ה.) הצד חלזון והפוצעו משמע שהוא קשה וצריך פציעה, דלשון פציעה שייך רק בדבר שהוא קשה, וכהאי דשבת (קכב:) קורנס לפצע בו את האגוזים, ובמסכת גיטין (נו:) וכשמת פצעו את מוחו. אבל בדבר שאינו קשה לא שייך לשון פציעה אלא קריעה, כהאי דמסכת חולין (כא.) קרעו כדג:

ה. החלזון יוצאין מן ראשו פתילים כפופים כמין אונקלאות ויתדות כפופים, העשוים בראש שלשלת הכלים לתלותן על הכותל. ולהכי נקראו אלו האונקלאות שבראש השלשלת חלזון, כדתנן במס' כלים (פי"ב מ"א) שלשלת של סיטונות טמאה של בעלי בתים טהורה א"ר יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד אבל אם היו שנים או שקשר חלזון בראשו טמאה ע"כ. והיינו דכיון שעשה חלזון בראשו מוכחא מילתא דלשימוש עבדי לה ולא לנוי יעו"ש בר"מ ור"ש. ובחיבורנו סדרי טהרות והערוך (ערך חלזון) כתב על זה וז"ל פי' זה הוא צורתו ונקרא חלזון כמו החלזון שהוא מוקף ע"כ. והעיד (שם) ה"ר בנימין בהגהותיו שהערוך בספרו הראשון שכתב צייר צורת החלזון יעו"ש. ומתבאר מזה שהערוך הכיר החלזון לציירו, וידע שפתילי ראשו הם כאונקלאות כפופים שבראש השלשלת:

ו. החלזון צריך שימצאו בו אברים או פתילים בדמות נחש. דתנן במסכת בכורות (לח.) גבי מומי אדם ובהמה חלזון ונחש, ובגמרא (שם:) איבעיא להו חלזון הוא נחש או דלמא חלזון או נחש, ומסיק דחלזון הוא נחש יעו"ש, והרמב"ם ז"ל בה' ביאת מקדש (פ"ה ה"ה) כתב מי שיצא בשר יתר מעינו עד שחיפה מעט מן השחור של עין, והשיגו הראב"ד ז"ל וזה לשונו הקדוש: א"א לא ידעתי אם עשה זה כנגד חלזון האמור במשנה בצד עיניו, ואינו נראה כן שאם היה בו בשר יתר הוא יבלת בעינו האמור למטה במשנה, וחלזון הוא שורת אדמימות העוברת בשחור ע"כ יעו"ש בכסף משנה. והנראה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל, דיש לחלק דיבלת אינו במראה בשר, כדפירש"י ז"ל בנמוקי תורה (ויקרא כב) או יבלת ורוא"ה בלע"ז יעו"ש. והיינו וואורצלען, ואין להם מראה בשר שהם לבנים, אבל חלזון הוא בשר יתר בתואר בשר וכן נקראו באמת אלו היבלות בתואר בשר גם בלשון יון (חאלעזין), ומדמסיק הוא נחש הוא חלזון נראה שהחלזון יש בו אברים או פתילים בדמות נחש, וע"ז האבר ישנו כיון יבלות אדומים בתואר בשר, ולכן נקראו היבלות האדומים שבעין בשם חלזון ונחש:

ז. הרמב"ם ז"ל בהלכות ציצית (פ"ב ה"ב) מסמן את החלזון וזה לשונו הקדוש: והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו וכו' יעו"ש. הנה מה שכתב והוא דג שדומה עינו לעין התכלת, מקורו מש"ס דמנחות (מד.) חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג כמו שנתבאר לעיל (סימן א' ב'), אכן מה שכתב ודמו שחור כדיו לא מצאתי לזה מקור בש"ס, ומזה נראה כמו שבארנו בריש דברינו שהרמב"ם ז"ל אחר שעשה פירושו על המשנה טרח ויגע ומצא את החלזון על פי הסימנים הנזכרים מדברי חז"ל, וקיים מצות תכלת, והוסיף לסמנו בעוד סימנים שמצא בו שדמו שחור כדיו, שאולי ישכח יהיה בנקל להרוצה לחפש אחריו למצוא אותו ולא יתיאש ממנו, כי אם לא הודיע לנו הרמב"ם ז"ל את זאת והיינו מחפשין רק על פי הסימנים שבש"ס, אפילו היינו מוצאים ומשיגים אותו היינו מתיאשין ממנו, ונאמר כי ודאי אינו החלזון כיון שדמו שחור והרי אנו רוצין לצבוע צבע התכלת, ולכן הודיענו זאת שבאמת דמו שחור כדיו ורק על ידי הסממנים נוכל לצבוע בו צבע התכלת. ומצאתי לזה מקור נאמן שדם החלזון הוא שחור מתיקוני זוהר הקדוש (מ"ט:) נשמתא נר ה' נשמת אדם (משלי כ׳:כ״ז) אדם דאיהי אור נר בהיר ביה אורייתא דבכתב ונשמתא דאיהי נר נהיר בה מצוה, ובזמנא דלא נהירין בה אור ונר אתמר בנשמתא אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א׳:ו׳) ואתמר באדם אלביש שמים קדרות (ישעיהו נ׳:ג׳) ומאי נר נפשא רוחא נ' נפשא ר' רוחא, לקבל ג' קטרין אלין אינון תלת גווני אשא, אוכמא חוורא ותכלתא וכו' כבד אשא סומקא מרה אשא ירוקא טחול אשא אוכמא יותרת הכבד כללא דכלהו תכלת חשוך ותכלת דציצית מצוה וכו' גוון אוכם דאיהו טחול כד מתלבשת תמן נפשא בחובין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת וכו' יעו"ש. וכן מתבאר עוד (שם נב:) ובאלין תלת גוונין נהרא שרגא דאיהו נר ה' נשמת אדם כו' גוון אוכמא איהי קדרותא דלהון, ועלה אתמר אלביש שמים קדרות ובהון מתלבשין וכו' תכלת לבושא דאת י' דאיהו תכלית דכלא יעו"ש. מבואר דהתכלת היא באה בלבוש שחרות, וע"י הסממנים נעשית מראית התכלת דומה לכרסיא יקירא:

יא

אמת שלכאורה משמעות לשון רש"י ז"ל במס' חולין (פט. ד"ה שהתכלת) הוא נגד זה שכתב, וזה לשונו הקדוש, שהתכלת דומה לים שהחלזון מן הים הוא עולה אחת לשבעים שנה ומראית דמו דומה לים וים אנו רואין שדומה לרקיע וכו' יעו"ש, והגם שיש לומר שרש"י ז"ל לא הכיר ולא ראה את החלזון כדמשמע באמת מלשונו ז"ל וים אנו רואין שדומה לרקיע, משמע שדם חלזון לא ראה עינו הקדושה ורק מסברא כיון שהתכלת דומה לים שפט על דמו שהוא כים, אבל בכל זה דבר תימה הוא לומר ח"ו שרש"י ז"ל בסברתו לא כוון אל האמת. אכן נראה שבאמת אין כוונת רש"י ז"ל על דמו אלא על מה שצובע בדמו, והיינו שדקדק בלשונו הקדוש ומראית דמו ולא כתב סתם ודמו דומה לים, כי באמת דמו שחור כדיו ואינו דומה לים:

יב

ח. כבר נתבאר, שדרך החלזון שעולה מן הים להרים, וכתב בספר הקנה הקדוש ה' ציצית שתיכף כשיוצא נתקע בארץ ומשמש, ומסיים שם, ונשרש שם וראשו בחוץ יעו"ש מתבאר מזה שהחלזון דרכו לחפור ולתקוע עצמו בארץ, ובאמת שכן הוא משמעות פשטא דקרא (דברים ל״ג:י״ט) ושפוני טמוני חול דנדרש על החלזון במסכת מגילה (ו.), ופירש"י ז"ל בנמוקי תורה, כסויי טמוני חול טרית וחלזון וזכוכית לבנה יעו"ש, שזה הפסוק כולל אלו השלשה ביחד שדרכן להמצא בחול. חלזון, כמו שנתבאר מספר הקנה שדרכו וטבעו כשעולה מן הים להרים לחפור עצמו ולתקוע בארץ. וגם טרית דרכו להיות טמון בחול שבקרקעית הים ואינו שט תמיד על פני המים כדרך כל דגים השמנים ורכים (טאהן פיש) להיות מונחים בקרקעית הנהרות והימים. ורק במסכת מגילה (שם) שרש"י ז"ל רצה לפרש דרשות הש"ס על כל מלה כסדר הפסוק פירש שפוני לשון חשיבות יעו"ש:

יג

ט. החלזון נמצאו בו תרתי מיני דמים אחד אשר מיפקד פקיד ואחד אשר מבלע בלועי באיבריו ועורקיו. כדמוכח מש"ס שבת (עה.) שאני הכא דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כי היכי דליצול צבעיה. וכתבו התוס' ז"ל (שם ד"ה כי היכי) וקשה לר"י דמ"מ על נטילת הדם ליחייב משום נטילת נשמה וכו', והשיב לו ר"ת דדם חלזון הראוי לצביעה מיפקד פקיד ולא מיחייב על אותו הדם משום נטילת נשמה ועל דם אחר היוצא עמו נמי לא מיחייב דלא ניחא ליה כי היכי דליצול צבעיה יעו"ש:

יד

י. החלזון עיקר גידולו בים ועולה נמי ליבשה על ההרים שבים ויכול לחיות שם. וכשהוא בים צריך צידה וכשעולה ליבשה ניצוד ועומד הוא, וזה מתבאר ממה שבארנו בביטול טענה השניה והרביעית ובסי' א' יעו"ש:

תוכן עניינים הצג

1 הסבר על זכויות יוצרים