לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ס״ח

אבל בנדון דידך אין נ"ל לצרף קניין הכסף לטעם דחולבת ולהתיר מביניהו דשניהם דלא שייכי אהדדי כלל. דטעם דחולבת מתיר דמוכח מילתא דכבר ביכרה, וקניין הכסף אדרבה הוא מתיר מטעם שלא ביכרה אלא משום שותף הגוי.¹ ועי' בשו"ת צמח צדק סי' ס"ד ורע"א סי' ל"ז ובמשנה למלך פ"ד דבכורות ה"א ובמהרי"ט חיו"ד סי' ט' ובהגהות יד שאול ליו"ד סי' שט"ז. ותו נרא' דכמה [נרגא] איכא למשדי בקניין כסף דנדון דידן: חדא מה דרוב הגאונים פסקו דקניין כסף לא מהני אלא דוקא במשיכה כדמסיק באשי' פ"ג דבכורות² צ"ל פ"א ועיי"ש סי' ב'. ומה שכתבת לפי דברי א"ז מהני קניין כסף כשמקנה העובר אפי' לפיר"ת, כבר כתבתי בתשובתי³ תה"ד סי' ר"ע. דהא דלא חש מהר"ם לדברי א"ז ומצריך משיכה וכסף, נ"ל טעמו משום דכל עצמו של א"ז אינו מתיר אלא משום דא"א למשוך הולד. ומשיכ' האם לא מהני לולד, משום דר"ת פסק דעובר לאו ירך אמו הוא כדאיתא במרדכי פ' הזהב⁴ סי' ש"ב. והנה התו' פ' שור שנגח את הפרה⁵ ב"ק מ"ז ע"א ד"ה מ"ט. מסקי דקי"ל בכל דוכתי עובר ירך אמו הוא לבד לענין טריפה, וכיון דעובר ירך אמו הוא יש כאן מה למשוך. ותו אין כסף קונה לר' יוחנן. ועוד נראה דבנדון דיד' לפי דעתי כמה שכתבת שהקנה הולד משמע דלא הקנה הבהמה לעוברה, וא"כ אין הקניין כלום ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כה"ג לפר"י כדאיתא בהג' באשי' פ' מי שמת⁶ ב"ב פ"ט סי' ה'. אע"ג דלפרשב"ם מהני מ"מ מי יכניס ראשו בפלוגתא דרבוואתא כ"ש דרבו האוסרים. ומה שכתבת⁷ פסקים וכתבים סי' קס"ח, ועי' בשו"ת מהרי"ו סי' קכ"ז ומהר"י מברונא סי' קס"א. אי כייפינן לכהן כה"ג לקבלו הואיל ואית ביה כמה ספיקות. דע לך כי כבר נדרשתי על כה"ג ולא ידעתי בפעם ההיא מתשוב' אשי' שכת' שמהר"ם⁸ בשו"ת סי' ע"ח. הקפיד על הכהן שלא רצה לקבל אפי' ספק בכור וחשיב ליה מזלזל במתנות כהונה. והייתי אומ' דנרא' דלא חשיב כלל מזלזל במתנות כהונה⁹ והייתי אומר דנראה דלא חשיב כלל מזלזל במתנות כהונה כ"ז חסר בנדפס. לפי שאם היה הישראל רוצה שלא לתתו (הכהן) [לכהן] הרשות בידו, הואיל וספק בכור הוא כדקי"ל דאפי' תקפו כהן מוציאין אותו מידו. ואיך יתכן שיהא כח ביד הישראל לכוף הכהן ליקח מתנתו מתי שהוא אינו רוצה בה?¹⁰0 ובנדפס איתא בזה"ל: מתי שירצה אם רוצה לקיימו מקיימו אם רוצה שיקבלו יכוף אותו לקבלו אדרבה וכו'. אדרבה כה"ג איכא זלזול כהונה! אלא שלא באתי לחלוק על דברי מהר"ם מ"מ הבו דלא לוסיף עלה, ונימא דמהר"ם לא מיירי (אלא) בספק דלא תליא בפלוגתא דרבוותא, אלא בספק שנולד מעצמו כדאשכחן כמה ספיקות במסכת בכורות, אבל כה"ג דאיכא כמה ספיקות בפלוגתא דרבוותא אם אנו הולכים להחמיר משום איסור כרת כדי לצאת ידי כלן לא ניזל כו' האי להחמיר בשביל זלזול מתנות כהונה וק"ל. ואשר דרשתני אי שרי להשכיר בכור לגוי כדי לגדלו, נראה דמשמע בפשיטות בא"ז בתשובות¹¹1 ח"א סי' תשנ"ב סק"ה. דשרי שכת' וז"ל: בכור שמסרו ישראל לשומר גוי כו' וכתב עלה פסק שאם הטיל בו השומר מום דשרי כדמבואר התם ע"ש. משמע בפשיטות דשרי למוסרו לשומר גוי, דמסתמא לאו בעבריינא כת' דבריו. ותו דאי הוה אסור למוסרו לשומר גוי וזה הישראל עובר ומסרו לו לא הוה שרינ' ליה במומו שהטיל בו הגוי, כמו שיש לדקדק קצת מדברי הא"ז גדול בההוא עובדא. וגם נר' כן קצת לדקדק מדברי א"ז קטן ע"ש. בתשו' הגאון מהר"י ס"ל ז"ל דקדקתי וצ"ע היטב בהא דכת' בסתימו' דגוי מסיח לפי תומו אינו כשר לעדות בכור. משמע קצת מדבריו דאפי' אי לא מצינו למימר דלהשביח מקחו קאתי לא מהימן, וצ"ע על זה באשי' פ"ג דבכורות¹²2 סי' ג'. גם מה שכת' דעגל הראשון אינו פוטר משום דכרוך היינו מניקתו וקי"ל דחלב אינו פוטר. לפי קוצר לשונו משמע דכרוך ומניקתו היינו מטעם דחלב פוטר, והא ליתא כדאיתא בהדיא בפרש"י בגמ' פ"ג דבכורות¹³3 דף כ"ד ע"א. דטעמא הוא משום דאין מרחמה אא"כ ילדה, וצריך לומר דתרי מילי קאמר וקיצר מאד בלשונו. במטותא מינך תדרוש ותבקש לדרוש בכל גבולך מיהודאים וארמאים אם ימצא שום איש או אשה שראו מימיהם שום פרה שהיתה חולבת קודם שילדה מעולם ומה שתעלה בידך הודיעני עי"מ.