לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ס״ג

[כתב מה"ר דוד וראנק ז"ל], ואשר שאלת עליו¹ צ"ל על יום. ל"א של פ"ה שחל להיות בשבת או ביו"ט אם פודין אותו בו ביום, ודעתך להתיר אפי' בדרך שהוא שבות גמור, מטעם דאין מחמיצים המצוה כדילפינ' מושמרתם את המצות² מכילתא שמות י"ב, י"ז, ועי' רש"י יומא ל"ג ע"א ומגילה ו' ע"ב ד"ה אין מעבירין. ור"ל שלא העמידו דבריהם במקום מצוה, והבאת ראייה מפ' שואל³ שבת קמ"ח ע"ב. דקא' ר' יוחנן דבחובות הקבוע לה' זמן שרי להקדישן בשבת ויו"ט. וגם בפ' אלו דברים⁴ פסחים ס"ו ע"ב. אית' דשרינ' שבות דמחמר לצורך שחיטת הפסח. תמיהני טובא שלמדת הג' ולא ראית בפרש"י, דרש"י פי' להדיא פ' שואל וכן משמע טובא בפ' ואלו דברים, דה"ט דשרי דמשום דהקרבתן דוחה קדושתן נמי דוחה. והיינו נמי טעמא דשבות דמחמר דהואיל ושחיטתן דוחה ה"נ סכין דוחה, אבל לא בשביל שקבוע לו זמן שרינן כולהו שבות דרבנן אפי' למכשירין כההיא דמחמר. דא"כ תקשה לך⁵ שם ס"ה ע"ב. הזאה דאינה דוחה שבת ונדח' מפסח על ידה, וכן מילה בשמיני שאין לך מצוה קבוע יותר ממנה העמידו חכמים דבריהם ואסרו להביא איזמל אפי' דרך חצירות וקרפיפות⁶ שם צ"ב ע"א ושבת ק"ל ע"ב. ותבטל המילה בשמיני. ואפי' שבות דלית ביה מעשה כמו אמירה לגוי באיסור דאורייתא, כתבו מקצת הגאונים דלא שרו למצות מילה כדאיתא פ' הדר⁷ עירובין ס"ח ע"א. וכ"ש שבות דאית ביה מעשה דלא שרו לכ"ע כדמוכח התם, וכ"ש למצוה אחריתי דלא דחי שבת לגמרי כגון פדיון הבן או ס"ת לקרות בה חובת היום לא שרינ' אפי' ע"י גוי' אפי' באיסור דרבנן כמו שכת' התוס'⁸ גיטין ח' ע"ב ד"ה אע"ג. ורוב הגאונים. ותו נרא' דמן ושמרתם את המצות לא ילפי' אלא דלא משהינ' המצות לזמן מרובה, ועל הספק כההיא דפ' החולץ⁹ יבמות ל"ט ע"א. בתולה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממדינת הים, וכן בגר¹⁰0 שם מ"ז ע"ב. דמלין אותו מיד שמא יחזור בו. אבל כל היכא דמשהה המצוה כדי לעשות כתקנה ובהכשרה ובלי שום נדנוד איסור אהא לא קאי ושמרתם את המצות. בשלהי פ"ק דבכורות¹¹1 י"ב ע"ב. משמע דאין להשהות מצות פדיון הבן לאחר ל', אמנם מה שכת' לצד איסור משום דלגבי כהן ליכא מצו', שגגת טובא, דאין קפידא בהכי כלל, הואיל ואי אפשר לקיום המצוה אלא בו, ומצות פדיון כך היא, דמיא ממש לעשה דיבום דליתא לגבי היבמה. ואפ"ה בעי למימר בשמעת' קמייתא דיבמות¹²2 דף ג' ע"ב. דלידחי ל"ת שיש בו כרת, ואע"ג דאיהי נמי באיסור כרת כדילפי' מונכרתו הנפשות העושות¹³3 עי' ב"ק ל"ב ע"א וברש"י ויקרא י"ח, ו'. וכן לאו דולו תהיה לאשה דליתא אלא במאנס ולא בנאנסת, ואפ"ה אי לאו האי טעמא¹⁴4 כתובות מ' ע"א. דכי אמרה לא בעינ' דליתא לעשה כלל הו' דוחה לאו דממזרת, ואע"ג דאיהי נמי באיסור לאו קאי, וה"ט דכולהו משו' דא"א בקיום העשה אלא בעניין זה. ותו דבפ"ק דשבת¹⁵5 דף ד' ע"א ד"ה וכי אומרים. בשמעת' דרדיית הפת איתא בתו' דכל היכא דלא פשע אמרי' לחבירו חטא כדי שיזכה הוא¹⁶6 אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברו. ומייתי ראי' מפ' תמיד נשחט¹⁷7 פסחים כ"ט ע"א. דקעביד' כהנים בעשה דאורייתא השלמה¹⁸8 דקא עברי כהני בעשה דהשלמה. כדי שיוכל מחוסר כפורים לעשות הפסח. וכן בפ' בתרא דעירובין¹⁹9 דף ק"ג ע"ב. כהן שעלתה לו יבלת חבירו חותכה בשיניו וקעביד שבות דרבנן כדי שיעבוד חבירו עבודה. לא ירדת למצוא תקנה לפדיון הבן בשבת או ביו"ט, כגון שיתן המעות לכהן מבערב בחול, כדי שיהא פדוי למחר דבכה"ג פדוי לכ"ע אם לא נתאכלו המעות, כדאיתא פ' יש בכור²⁰0 בכורות מ"ט ע"א. אמנם גם בדרך זה יש גמגום האיך יעשה עם הברכות והסעודה שעושים לפ"ה, והארכתי בזה באחת מתשוב' שלי²¹1 תה"ד סי' רס"ט ופסקים וכתבים סי' רל"ג. ומסקנתי שיש להמתין עד לאחר שבת או יו"ט. וכן הורתי דבר הלכה למעשה וכן הגיד לי מה"ר שמשון מפראג ז"ל בעוד היותו אצלינו במרפורק שמצא בספר אחד שיש להמתין עד למחר, נאום הקטן והצעיר שבישראל.