לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) נ״ב

וכשהיה מילה בסליחות לא נוהג לומר בב"ה שלו זכור ברית השייך למילה, אע"פ שהולך לברוך שאמר לב"ה של קהל למילה. פ"א לא רצה לילך לב"ה של קהל למילה מאיזו טעם שהוא, וא"ל תאמר בב"ה שלי תחנון כי עבר זמן המילה, אבל יחיד שמתפלל באותו ב"ה שהיה המילה אחר המילה אינו אומר תחנון¹ עי' פסקים וכתבים סי' פ"א ובס' בית לחם יהודא ושער אפרים יו"ד סי' רס"ה ס"ק י"ב.

והיה מתיר לאבי הבן לימול את בנו בשבת, אע"פ שיו"ד כת' איסור בסי' רס"ו המתחיל מילה בין בזמנה [עיין בספרו]¹ תה"ד סי' רס"ה, ויעב"ץ בספרו מגדל עוז ה' מילה נ"ז סק"ס התיר אף בשלא מל מעולם ואיכא אחר ועי' בשו"ת גדולת מרדכי סי' כ"ד. זימנא חדא היה מילה והנשים היו מתעכבות לבא לב"ה, ועשיר שבעיר היה בעל ברית שקו' קומפראי ובארצי קבאטר, ואמר לעשיר שב אצלי. וכשבאו הנשים עם הילד לב"ה שלח השמש לנשים עמדו שם וממתינין לנו כזמן שאני ממתין לכם, ועמדו שם הנשים בנזיפה עד שידעו כל העם סרחונם, והודו לו כל העם, לבד תלמיד אחד אמר שהוא גנאי לילד וראוי לעשות להם קנס אחרת.

וזכורני שבקשו ממנו להיות בעל ברית, ויגד לו המגיד שאב הילד היה שתוקי, ולא רצה להיות בעל ברית.

מי שיש לו בן למול ואינו רוצה להיות בעל ברית, ורוצה לכבד אחרים משום הבאת שלום ומשום דיש בו כבוד הבריות, חייב ליתן לאביו¹ עי' ב"ר פרשה צ"ד סי' ה' ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק וכו' רבי יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, ועי' ביו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד בהגה, ומהרי"ק שרש מ"ד. קודם אביו זקנו להיות בעל ברית. אבל אם הוא ברצון אביו יוכל לתן לזקנו, והמנהג ליתן לזקנו משום שהעולם אומרים מי שהוא בעל ברית לבן נינו אינו רואה פני גהינם. ואמר המנהג כשתלד אשתו בן הראשון הרשות בידו לקרות לו שם² עי' רמב"ן בראשית ל"ח ה'. ולאשתו הרשות בידה ליתן הקבעטריט למי שהיא רוצה. אבל אם אביו הוא עצמו רוצה להיות קבאטר פי' שתופש הנער בשעת המילה מי יוכל למחות. מליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל. שלו' בן מה"ר מורקל זצ"ל היה לו מילה בראש השנה, ושאל אם לקרא הבן אחר אביו או אחר יצחק אבי', השיב מו' שהוא ואביו חייבי' בכבוד יצחק אבינו. ואמר שיש לדקדק שאסור לטלטל סכין בשבת אחר שמל בו, וכן סכין ששחט בו ביו"ט משום מוקצה מחמת חיסרון כיס³ עי' טו"ז סי' רס"ו סק"א ובמג"א סי' של"א סק"ה ובשו"ת רע"א סי' כ"ב. וטוב להניח הסכין אחר שמל בו בשמן ומטלטלו אגב שמן. ועיין במסכת' ביצה בפ' אין צדין⁴ דף כ"ו ע"ב. גבי בעי מיניה הלל יש מוקצה לחצי שבת כו', ואח"כ⁵ שם דף כ"ח ע"ב. גבי שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו ביו"ט. מ"מ מזה אין ראיה אבל מ"מ הוא לא סבר איסור, אבל לא רצה להורות להיתר.