לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מ״ו

אשר כת' הרב המופלג מהרר"י קלון¹ שם בשו"ת מהרי"ק שרש ז'. דרוצה להוכיח מפ"ק דב"ב² דף ח' ע"א. דצדקה ופדיון שבוים חדא הוא, מדתני אין פוסקין צדקה על (העניים) [היתומים] אפי' לפדיון שבויים ולא קתני אין פוסקין לפ"ש ואצ"ל צדקה. לא מחוור לי האי ריוח כלל, דפשיטא דניחא ליה לתנא למיתנ' בלשון זו ואף זו מלמיתני בלשון ואצ"ל זו. ותו אשכחן בלשון פוסקים גבי צדקה בכמה דוכתא בפ' בני העיר³ מגילה כ"ז ע"א. (ת"ר) בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה. ופ"ק דכתובות⁴ דף ה' ע"א, ועי' ג"כ יבמות ע"ח ע"ב שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם, וסוכה כ"ט ע"ב ע"ש שפוסקים צדקה וכו'. פוסקים צדקה לעניים בשבת, ותו דניח ליה לאשמועינין ברישא דמילתא מידי דשכיח. ולא ידענא נמי מאי הוא מרווח במידי אי תני איפכא. וכיון דליכא כלל רווחא בטעם מועט דחינא לה. ואי איכא למידק מהאי מילתא דפ"ש בכלל צדקה, הכי אית לן למידק מדתניא אפי' לפ"ש ולא תני ואפי' לפדיון שבוים, ש"מ דחדא מילתא אינון. והכי דקדק ר"ת פ' התכלת⁵ מנחות מ' ע"ב ד"ה תכלת. אהא דקא' תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה בו', ולא קאמר בלא ו' ש"מ דתרי מילי אתא לאשמועינן. כההיא דפ' טרף בקלפי⁶ יומא מ"ו ע"א. כו' כדאיתא בתו' ואשי' פ' התכלת, ובדקתי ברוב ספרים שלנו וכן באשי' שלי פ"ק דב"ב ולא כת' אלא אפי' לפרש בלא ו'. אמנם גם על זו יש לי הרהור דלא דמי האי ואפי' הנהו [להנהו] ואפי' דאתי לאשמועי' מילתא אחריתא ממאי דאשמועי' ברישא. אבל כאן אפי' אי לא הוה פדיון שבויים בכלל צדקה, מ"מ תרווייהו אין פוסקין על היתומים אתא לאשמועי' וק"ל. אמנם אין נראה לי כלל לפשפש ולדקדק אי פדיון שבוים נתפש בלשון צדקה, נראים הדברים דכל מי שהוא עושה חפצי שמים קריא צדקה כדכתיב והאמין בה' ויחשביה לו צדקה. גם השבת העבוט כדי שישכב בשמלתו קרי ליה קרא צדקה, ולך תהיה צדקה. ק"ו למוציאין מבית האסורים שהוא שוכב ועומד ויושב שם במצור ובמצוק צדקה תחשב לו, אין להאריך מזה יותר. מה שכת' עוד הרב מפ"ק דערכין⁷ דף ו' ע"א. ור"ל דהאומר סלע זו לצדקה ומשבאת' ליד גבאי אין הגבאי רשאי לשנותה לפ"ש וכ"ש מצוה אחרת. והביא ראייה מההיא דר' ינאי דהוה יזיף ופרע ומשום דאיכא רווחא לעניים דבר עשויי הוא. ומהתם איתא להוכיח להכא דאינו רשאי. דאי רשאי להוציא לפ"ש אמאי לא הוה חייש ר' ינאי דילמא אתרמי פ"ש, ולדידהו ליכא רווחא וגם לא ניחא להו משום דילמא יתמהמהו העשוי ויסתכנו. עכ"ד הוכח'⁸ וראיה זו היא נגד רוב הפוסקים דבאשירי פרק קמא דב"ב [סי' כ"ט] כתב להדיא דרשאים הגבאים לשנות' לדבר מצוה. וכן מוכח מן התוס' בההוא פירקא [דף ח' ע"ב ד"ה ולשנותה] דכתבו. אהא דהנותן סלע לצדקה דאין רשאי לשנותו לדבר הרשות משבא ליד גבאי, משמע להדיא דלדבר מצוה מותר. וה"נ איתא בתוס' פ' האומנים⁹ ב"מ ע"ח ע"ב. דדוקא מגבת פורים אין רשאי לשנות למצוה אחרת, אבל הנותן סלע לצדקה רשאי. ואגבאי קאי כדאיתא התם להדיא, וכן מצאתי כתוב פ"ק דעירובין להדיא כמו באשי'. אכן בא"ז גדול¹⁰0 ח"א ה' צדקה סי' ו'. מצאתי דכת' בש' ר"י דאין הגבאי רשאי לשנות' לדבר מצוה, ותמהתי מאד דכת' בשם ר"י ודלא כת' כתלת דוכתי'. ומה שהוכיח מדלא הוה חייש ר' ינאי דילמא אתי פ"ש נראה דלאו הוכחה. דא"ל משום רווחא דעניים דשכיחא שבקינן חששא דלא שכיח? ולא דמי לסתירת ביהכנ"ס דחיישי' דילמא אתי פ"ש¹¹1 ב"ב ג' ע"ב. דהתם ליכא רווחא במהירות הסתירות. ותו דהכא דכיון דר' ינאי בר עשוי' הוה ליכא למיחש למידי דאי אתי פ"ש הוה מעשינהו, וע"כ ליכא למיחש להתמהמ'. דא"כ בלא פדיון שבוים נמי ניחוש דילמא יצטרכו עניים מזונות הרבה וע"י עשוי יתמהמה ויערכו ויצטערו. ומה"ט נמי אמרי' פ"ק דב"ב¹²2 דף ט' ע"א. דרב יהודה אמר בודקים לכסות ואין בודקין למזונות, ותניא כוותיה. וליכא למימר דבדיקה דהתם מילתא יתירה הוא, ולכך בכל דהוא דחינא לה דהא רמאי שכיחי כדאיתא פ' מציאת האשה¹³3 כתובות ס"ח ע"א. בואו ונחזיק טובה לרמאים ואי לא שכיחי לא הוינא מפטרי' מחטא.