לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ט״ז

[כתב מה"ר משה מהל יצ"ו]¹ פסקים וכתבים סי' נ"ד הובא בב"י סי' קס"ב ובד"מ שם סק"ג. ואשר שאלת על מה שרגילים העולם ללות זהב בזהב אע"ג דהגאונים פסקו דפירי הוא הזהב וא"כ הוי כמו סאה בסאה. כבר לפני זמן רב נדרשתי ג"כ על ככה והשבתי דחדא דהתוס'² ב"מ דף מ"ה ע"א ד"ה ושאני. לא סברי הכי. עוד יש לחלק כיון דבזמנינו רוב בני אדם יש להם מטלטלים ברשותם שוים זהו' אם היו רוצים למוכרם בזלזול אי לא מזדבן בהאי מתא מזדבן במתא אחריתי. וא"כ הוי כמו מי שלוה סאה בסאה ויש לו מעות מזומנים דשרי משום דמה לי הן מה לי דמיהן כדאיתא בתוס'³ דף ע"ב ע"ב ד"ה אין. והג' באשי' פ' איזהו נשך⁴ סי' ז'. משום דיוכל ליקח מיד חטין עבור הדמים, ה"נ יוכל למכור מיד המטלטלים עבור הזהו', ואם יש לו רק זהו' אחד יכול ללות עליו כמה זהובים, כמו סאה בסאה כדאיתא נמי התם ע"ש. אבל גבי סאה בסאה לא מהני מטלטלים רק מזומנים, דאין דרך ליקח פירות רק עבור מזומני', אבל דרך הוא למכור מטלטלים עבור זהו'. עוד טעם אחר יפה לחלק דאשי' פרק הזהב⁵ סי' א'. כתב דהא דכספא טיבעא הוי לגבי דהבא משום דאיהו חריף וגם חשוב, אבל נחושת אע"ג דחריף הוא מ"מ הואיל ולא חשיב דהבא הוי טבעא לגביה. וא"כ עכשיו בזמנינו שכל מטבעות כסף שהמה ברוב ארץ אשכנז פיהם ופולן רובה דרובה נחושת הן ומעט כסף בהן ולא חשיבי כלל לגבי דהבא דליהוו אינון טיבעא ודהבא פירי. אבל בימי הגאונים ואפי' בימי התוס' ואפי' רק קודם מאה שנים, הוי המטבעות כסף טובות מאד ורובן מכסף ומעט תערובות נחשת ואפשר בזמנים ההם נהגו איסור בדבר.

[בכאן שייך תשוב' מהרי"ל¹ שאי' מהרי"ל. ז"ל הכתוב' בסוף הספר בטור חושן שלי בדף ס"ט המתחיל המטבע]² כוונתו על שו"ת מהרי"ל סי' קי"ב ועי' בטיו"ד סי' קס"ה. מעשה שהזהב בניאושטט היה שוה ז' דינרים וחצי או ליטרא שהיא ח' דינרים ואח"כ נפסל המטבע והזהב היה שוה ג' ליטר' או ג' ליטרא וחצי. מי שחייב לחברו ליטרא מעות טובים משלם לו ליטרא מעות רעים, כן פסק הגאון זצ"ל כי דינא דמלכותא דינא כי אפי' יודי שחייב לגוי ליטרא מעות טובים משלם לו מן המעות הרעים ליטרא.

כתב מוה"ר יודא אוברניק זצ"ל, ועל דבר המשכון שפדה ישראל מחבירו והמלוה הראשון רוצה במשכון כדי להחזירו לגוי. מן הדין נראה דאין לו לראשון על השני כלום שהרי נסתלק ממנו כדמוכח בפסק ר"ת ור"י, כשפדה ר"י מר"ת המשכון¹ עי' במרדכי ב"מ פ"ה סי' של"ח. כדאי' ברוב החבורים, ע"ש דמוכח דלא שרי אלא בעניין זה שיסתלק הראשון מן המשכון לגמרי. מ"מ נראה דיכול הראשון לומר לגוי בכאן תמצא חשבונך² משכונך. כי הוא פדאו ממני, ואם יחזור הגוי על השני בשביל זה אין הראשון חייב לו כלום. ואם ירצה הראשון מתרצה לתת ריבית משלם לשני כדי שלא יבא לידי היזק צריך השני לקבל, ולא מצי למימר לא אתן לך המשכון אלא בשויו, דלא גרע הראשון מן הגוי עצמו, שהיה צריך להחזיר לו עבור קרן ורבית. נאום הקטן והצעיר שבישראל.

והיה מתיר לכלתו להלות הזונות ברבית, וראיה מחסידי ירושלים שעושים מנעלים לזונות¹ עי' פסחים קי"ג ע"ב. מי שיש לו חוב בעד י' זהובים ואמר לחבירו תן לי ה' זהובים והחוב יהא חצי שלך ואני ערב לך בעד הקרן ולא ברבית. וחצי הרבית טול מן הגוי! אסור משום רבית דקרוב לשכר ורחוק להפסד ואין יד גוי באמצע [תשובה]² עי' תה"ד סי' ש"א.