לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״ז

והיה מתיר לכסות גג של מקוה בין ר"ח אב ובין ט' באב משום דהוה צורכי רבים. העתקתי ממהר"י אוברניק שהעתיק ממהר"ף יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל, דרש שמר"ח אב ואילך אסור ליסע על יריד, ואפילו אם יש יריד בעירו אסור ליקח ולמכור דרך משא ומתן דבר שאינו צורך לפי שעה. ואסור לתן לגוי בגד ישן לתקנו מר"ח אע"פ שאין לו בגדים. והתיר לקנות כלים חדשים כגון כפות וקערות אע"פ שכתוב באו"ח¹0 איברא, שם מחק רש"י תיבות אלו ותקנם, אמנם בדפוס פיזרו איתא ברש"י בונין ונוטעין ועי' מש"כ בעל דקדוקי סופרים בהגהותיו למס' תענית. אסור לתקן בגדים חדשים. ואוסר לקנות מנעלים חדשים מר"ח עד אחר ט' באב כדי להלביש לשבת נחמו. ועשה שהחיינו על הפירות עד אחר י"ז תמוז, אפילו אחר ר"ח אם בא לו דבר חשוב שחביב עליו, ואמר משום דאין מעבירין על המצות. וגם אינו יכול לאכול סעודה בלא פירות, ואמר ב' דעות כתוב בס' החסידים² סי' תקנ"א. אחת אמר' שאין לעשות שהחיינו משום דאינה שייך לומר זמן על זה המועד, ואחת אמר' שיש לעשות זמן, משום דכתיב כל אשר שאלו עיני.

ויולדות אוכלות בשר עד ז' ימים. אבל אשה שבא לה וסתה בין ר"ח אב לט' באב אינה אוכלת בשר. והיה מזמן עד אחר ר"ח על היין, ונתן הכוס לקטן לשתות, או לאשתו כיון ששתה בלא"ה יין אע"פ שאינה אוכלת באותה פעם. אבל בעט"ב לא רצה שתשתה אשתו יין. ונתן לאחר לברך על השכר, אבל הבדלה שותה בעצמו ונתן לכל הבחורים לשתות. והיה מתיר לאשה לכסכוסי לתינוק פשטידא שנעשה עם שומן של בשר דק שאינה בולעה. והיה מתיר לבשל דגים בכלי של בשר עם יין אחר ר"ח. כמדומה לי כשלמדתי נדרים לפני מהר"י מינץ יצ"ו, שמעתי ראייה לזה מן המשנה פ"ו דנדרים ז"ל: הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין ע"ש. [וכן מצאתי בסמ"ק במצוה שלא לעבור על שבועת בטוי, ע"ש].

העתקתי ממהר"י אוברניק שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון זצ"ל¹ סי' תת"ם. כתוב בא"ז² עי' תה"ד סי' ק"ן. ובמרדכי³ ח"ב סי' תי"ד. דנהגו אבותינו שלא לאכול [בשר] ושלא לשתות יין, ושלא לרחוץ מר"ח אב עד ט"ב ועלינו לקיים כו'. אמר מ"ו דנ' לן דהאי רחיצה אפילו בצונן, וראייה מפ"ק דתענית⁴ תענית סי' תרל"ט. כ"ש משום אבל בין בחמין בין בצונן. ומר"ח אב עד ט"ב הוי משום אבל, כדא' בהחולץ⁵ י"ז ע"א כל שהוא משום אבל. שני [שאני] אבלות חדש' מאבלות ישנה כו', א"כ נראה לאסור אפילו בצונן. וכן משמע [מלשון] המרדכי, דכתב דט' באב נוהג אבלות כאבל, ואסור ברחיצה ובסיכה. וז"ל המרדכי: דט"ב אסור ברחיצה, ומיהו נהגו אבותינו מר"ח עד ט"ב שלא לרחוץ, והשתא מאי קא' ליה תו' [ומיהו]⁶ יבמות מ"ג ע"ב. הא דט"ב אסור ברחיצה ר"ל בין בחמין בין בצונן, ומה שנהגו אבותינו מר"ח ר"ל בחמין אבל לא בצונן, אלא ודאי צ"ל ע"כ דלרחוץ ר"ל אף בצונן, ומעתה קא' שפיר ומיהו. ואע"ג דמלשון הרמב"ם משמע דמותר דקא' נהגו שלא ליכנס למרחץ שבת [בשבת] זו, משמע דוקא ליכנס במרחץ דהיינו חמין. מ"מ איכא למימר כיון דא"ז ומרדכי פליגי עליו לעניין ר"ח, ר"ל דאיהו אמר דוקא שבת זו שחל ט"ב בתוכה, ולא מר"ח, ואינהו סברי אפילו מר"ח, פליגי ג"כ עליו בצונן, דאינהו דייקי בלישנא ואמרי לרחוץ ולא ליכנס למרחץ, דר"ל אפילו בצונן. ולא קשה להרמב"ם מהא דתענית, דאמ' כל שהוא משום אבל כו', דהרמב"ם ס"ל דקאי אאיסור דהיינו חמין, אבל אמנהגינו שנהגו אבותינו לא מיירי. וכ' מ"ו שבימי חורפו ראה שרחצו בצונן עד ערב ט"ב ולא מיחו בידם חכמים, והמחמיר תע"ב.