לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״ג

ונוהג בכל עיו"ט לילך בערב לב"ה כדי שהנשים עושין התבשילין בחול ולא ביו"ט. וכשחל שבת ביו"ט, אמר בא"י אמ"ה אקבו"צ להדליק נר לכבוד שבת ויו"ט. כשחל יו"ט במוצאי שבת היה נוהג שא' מהר"ר אייזק ס"ל זצ"ל את אשתו להדליק על נר של שעוה שקורין גוונדן קירצן¹ כתובות ד' ח' ע"א ועי' ברא"ש שם סי' י"ג. משום אבוקה מצוה להבדלה. ואמר לי אינך צריך להדליק ביו"ט. לפעם אחרת אמר לי צריך להדליק ביו"ט. ברגלים אמר ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך ולעשות חובותינו וכו'. אבל בר"ה ויוה"כ אמר ואין אנו יכולים לעשות חובותינו וכו', וכן מצאתי בא"ח בהלכות ר"ה בסי' תקצ"ו ע"ש² עי' גידעמאנן צד ק"ב.

בכל לילה לבד (לילה) ליל שבתות, אפילו בליל יו"ט ור"ה למד מעט אחר סעודתו. [מצאתי ביו"ד בפ"ג תלמוד תורה¹ לפנינו סוף סי' תקפ"ב ועי' ברא"ש סוף מס' ר"ה. אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה כו' ע"ש], ואח"כ אמר חוקו תהלים, כי לעולם בשבת בשחרית קודם הסעודה היה מסיים תהלים. ואין כופל הפסוקין כגון ארך ימים, או אודך או אנא, רק כל הנשמה היה כופל משום דהוה סיום הספר. ואח"כ קרא על מטתו כמו שרגיל לקרות, וקרא ק"ש והלך לישן. והיה מנהגו ללמוד עם בניו ביום ראשון של שבועות בשחרית קודם שהלך לב"ה בסמ"ק, המצוה ללמוד תורה, ולפעמים במיימוני הלכות ת"ת פרק אחד. אבל ביום שני אינו לומד עמהם.

והיה מחדש לנו הפשט בסמ"ק כל דבריהם דברי אלהים חיים, כו', ותימא וכיון דהללו אוסרין והללו מתירין אי אפשר ששניהם אמת, א"כ האיך הם דברי אלהים חיים? אלא הכי פי' שהי"ת אמר למשה זה אוסר וזה מתיר, אבל מ"מ הלכה כאחד מהן, מעתה שניהם נאמ' מפי הגבורה. ואמרתי לו למה נא' למשה מה שאין הלכה כן? ואמר מ"מ סברות הן. ואמרתי לו שמא הכי הפשט, ששניהם אמת כדאמרינן בפ"ק דגיטין¹ סוף סימן רמ"ו. זבוב מצא וכו', ולא הודה לי. [וכן מצאתי ברקנט בפ' וישמע כמו שאמר הגאון זצ"ל ע"ש].

והיה מנהג בביתו לפזר עשב [עשבים] ובשמים [של עשב שהביאו בערב שבועות] ביום ראשון של שבועות בשחרית. והיה מתיר לעני' לאפות בשכר ביו"ט, כגון פלדן או פשטידא, אע"פ שאינה אפה בחול. ואמרת העני' זה השכר אני נוטל בשביל הפסד העצים. ביום ראשון של שבועות אכל פלדן ודגים המטוגנים בחמאה. ואח"כ היה עושה הדחה לידיו ולפיו, ומשים אצבעו לתוך פיו, כדי להדיחו יפה. ואח"כ אכל קינוח, ואכל בשר [צלי]. והיה מנהגו כשהוא צלול היה מזמן אליו כל הבחורים, ומקצת בעלי בתים ביום ראשון של שבועות, וביום אחרון של פסח, ובפורים כשאכלו סעודתם. ומקצתם אינם מברכים בהמ"ז בביתם, וכשיושבים על השלחן אמר להם חודו חידתי¹ ו' ע"ב. האיך מצינו ביצה² עי' שו"ת מהר"י מברונא סי' קמ"ט. שתרנגולת פרח' על האילן והפילה ממנו תפוח התפוח אסור, ואם הפילה ממנה ביצה התפוח והביצה מותרין? וזהו פתרונו, כגון שנפל התפוח בין השמשות שהוא ספק לילה, ואסור משום מחובר. אבל כשילדה ביצה בודאי יום הוא ושניהם מותרין בלילה.