לקט יושר, חלק א (אורח חיים) מ״ט

וזכורני שבכל ע"ש עושין לו ג' חלות דקות הנילושות בביצים ושמן ומעט מים. וחלה האמצעית נתן בלילה על השלחן באמצע שלחנו, כי שלחנו היה מרבע, על המפה האמצעית. ותחת החלה היה ככר גדול שהוא שלם, אע"פ שהוא שחור ולא על לחם לבן קטן גלוסקא שהוא זעמל. ובשחרית נתן החלה הגדולה וככר גדול על השלחן כמו בלילה. ולסעודה ג' לקח החלה הקטנה ולחם שלם. וזכורני שהיה מסדר הוא או שלוחו בכל ע"ש השלחן שלומד עליו שאין עליו דבר מוקצה אפילו השע"ה לא הניח עליו. ופ"א הלכתי אל רב אחד¹ סנהדרין צ"ב ע"א והובא בב"י סי' ק"פ. שהיה דבר מוקצה על שלחנו, וא"ל טלטול מן הצד לא שמיה טלטול. אבל לפי האמת הוא שכח. וזכורני פ"א אמר לי היכן הסכין שלך? ואמרתי בחדרי. וגער בי ואומר משום שאין אני נושא אצלי סכין בשבת, הגם אתה אינך רוצה לישא אצלך סכין בשבת? אבל לפי האמת לא הבנתי בו [שלא נשא הסכין בשבת] עד שאמר לי הדברים דלעיל.

ונר של שבת צריך להדליק במקומו כן כתב המרדכי, לאחר פטירתו נמצא כן במרדכי. והיה נוהג לברך בא"י אמ"ה אקבו"צ להדליק נר לכבוד שבת וכן ביו"ט לכבוד יו"ט. [מצאו הבחורים הנוסח מהברכה בהג' במיימ' פ"ה בהלכות שבת]¹ ללמוד בשבת עם חבירי שקורין חזרן ומרוב טרדות הלימוד נגע הרב בדבר המוקצה ופעם אחרת מצאתי רב אחר.

כתב ה"ר אליעזר קלוזנר ז"ל¹ סק"א ע"פ דברי הירושלמי פרק הרואה. הא דכתב בא"ז במס' ביצה² הי"ד. אקבו"צ להדליק נר של יו"ט לא דק משום דלא אתא לאשמעינן הנוסח כלל, אלא אשמעינן דצריך לברך בנר של יו"ט. שלא תאמר הואיל ויכול להדליק לצורך ולהשתמש בנר בכל אשר ירצה, אין מצוה לקבוע נר לכבוד יו"ט, ולא דמי לשבת דצריך עכ"פ לקבוע נר, קמ"ל דצריך לברך. ולכן לא דק בנוסח, ואשמעינן נמי דלא מברך זמן. אבל בהלכות שבת לא אתא לאשמעינן רק הנוסח, ותדע דהתם נקיט ואומר והכא נקיט וצריך לברך. ואם יש נשים שנוהגות לברך זמן ביו"ט לא שמיע לי כלומר דלא ס"ל אלא כמו שכתב א"ז. כשגרשתי אם של בני י"ץ, אמר כשאתה בדרך הדליק נר ש"ש בחדרך. בזמן שאשתו היתה יולדת הוא מדליק נר על שלחנו אבל לא בשאר ימות השנה כשהיתה נדה. וזכורני כשאינו יכול לילך להדליק נר ש"ש לקח מקל ארוך ודבק בו נר של שעוה והדליק. והמדליק נרו לשבת ומתני ולא קבל עליו שבת מותר במלאכה עד שאמר החזן ברכו. וכן מצאתי בא"ח בסי' רס"ג וז"ל: והתוס' כתבו שאין הדבר תלוי בהדלק' [נר של] שבת וכו' ע"ש.

ואמר שמן זית מצוה מן המבחר להדליק בחול בביהכ"נ. וגם הוא מדליק בשבת בבמפוט שקו' בל"א לופא¹ ח"ב סי' שס"א. אע"פ שהיה קצת יוקר בניאושטט. [וזכורני שאמר הטעם משום דדרך השמן לכבות, אבל בחול אם כבתה היה מדליק שנית]. אבל הבחורים הוו מדליקים שמנים אחרים. אבל בשבת בביהכנ"ס או ביום שמת בו אביו מצוה מן המבחר להדליק נר של שעוה. ודרש אני נוהג להדליק הפתילה בע"ש ולכבותה קודם ההדלקה. וכן מצאתי בא"ח בס' רס"ד וז"ל: ומ"מ נהגות הנשים להדליק הפתילה כו' ע"ש. הפנוי שיש לו חדר לבדו, או יש לו חברים, וחבריו אינם רוצים לעשות שלום בית, והוא רוצה לעשות נר לשבת, צריך לברך על הנר.

וזכורני שא' ששמע מדודו מוהר"ר אהרן זצוק"ל שאמר תיתי לי שלא המתין לי הצבור בע"ש¹ שמן זית. עם ברכו, וכן לא זכורני שהמתין להגאון זצ"ל הציבור עם ברכו. כשבא לו השמש בע"ש ואמר לו ר' אם אתה מזומן לשבת אקרא לב"ה. והשיב תשאל לפרנסים איזה פרנס שבא בראשונה לפיו. וכל היוצא מן הבשר אין מדליקין בו. וזכורני שהיה מחדד הסכינים בעץ בכל ע"ש, הוא או שלוחו אם אין לו משחזת.