לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ו׳

פעם אחת בבקר לבש חלוקו שלא כדרכו והפך הפנימי לחוץ ועמד, מתוך שהגיד ההלכה לבחורים ולובשו שפיר¹ נ"ב: וכן מצאתי באו"ח סי' ב' וז"ל וידקדק בחלוקו [כו']. לאחר ג' שנים או ד' היה חלש קצת ל"ע והלביש חלוקו שלא כדרכו ולא רצה להפכו, ואמר דוקא בימיהם הוו מדקדקים בחלוקותיהם משום שלובשים מבחוץ ז"ך³ נ"ב: וזכורני שנעל מנעליו כמו שכתוב באו"ח סי' ב'.² ונראה שמטעם זה השמיטו גם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לדין זה ולא הזכירוהו בין לענין החזרת אבידה בטביעת עין בין לענין זהירות בחלוקו להפכו. ז"ך: המעתיק שגה ברואה וצ"ל ד"ך ר"ת דוכתיה כאן, ובזה נתן המחבר סימן לדבר שכתב בגליון הספר שהשלים שם את החסר בפנים, אם שנשמט בשגגה בכתבו בחפזון. וכאשר שב לתקן לא מצא ריוח בין הדברים, או שלא ידע בעת שכתב על פנקסו מוצא דבר התשובה וכאשר מצאה אחר זמן מה וישם לה מקום בשולי היריעה. וזה לך האות גם בגליון לדעת אל איזה מקום ירמזון מליו. פקח עיניך וראה מה שכתב בס' דקדוקי סופרים בהקדמתו למס' סנהדרין שמצא ציון כזה בכ"י קארלסרוהע ובכת"י פלארענץ.

אין עושין שום מצוה קודם התפלה, וראיה ממילה שהיא נדחת עד אחר התפלה כי התפלה היא במקום התמיד¹ ועיין בתוי"ט פ"א בברכות מ"ד ובתפארת ישראל שם. והתמיד היה לעולם בתחלה לאפוקי מה"ה זעליקמן מבינג יצ"ו, ששמע שעשה כפרות בזמן שא' הקהל מזמורים בביהכ"נ. והוא עומד רוב פעמים כשיאר היום בטוב והולך מיד לבית הכסא, וכשיושב היה מכוין שהיה פניו לדרום ואחוריו לצפון, או איפכא אפילו במקום שיש מחיצות² גם הרמב"ם פ"ז מה' בית הבחירה ה"ט לא חילק בין מקום שיש שם כותל למקום שאין שם כותל ועיין בב"י סי' ג' סוף ד"ה ומיהו דוקא, שנתן טעם לדבריו. ולא רוצה לישב אפי' בחורף על בית הכסא, כשהדף היה חם מחמת ישיבת אחר עד שנתקרר. וכשהלך מביהכ"נ לבית הכסא חולץ טליתו ולא הארבע כנפות, [וזכורני כשרוצה לחלוץ הארבע כנפות שלו, כגון כשהלך לישן בצהרים³ וכ"כ בכלבו הביאו הב"י סוף סי' כ"א שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית. היה חולץ קודם והולך אח"כ לביהכ"ס]. וכשחוזר לבית הכנסת היה מברך על טליתו משום דהפסיק⁴ נ"ב: וז"ל תשובת שארי הארי הגדול הגאון מו"ה יעקב מולין זצ"ל, אדם המסלק טליתו ויצא וחזר, כתב הרמב"ם שצריך לחזור ולברך דחשיב היסח הדעת. ומהר"ח חילק היכא שנשאר עליו טלית קטן כשיוצא כשיחזור וילבש טלית גדול אין צריך לחזור ולברך. ושלום מאת הק' הלוי..⁵ באופן זה תמצא נוסחת חתימתו מבלי הזכיר שמו כמה פעמים בתשובותיו אך על פי הרוב שמו בקרבו וחותם הק' יעקב הלוי, ותשובה זו הביאה האגור בשינוי לשון קצת ומשם העתיקה הב"י בסי' ח' ובס' מהרי"ל בה' ציצית ותפילין כתוב בפירוש: אמר מהריסג"ל ברך אטלית קטן או גדול ובא עסק לצורך והסירו ובא להתעטף שנית צריך לברך שנית גם כמה פעמים. וכן אמהר"ש לנהוג הן בציצית הן בתפילין ואמר שכן כתב המיימוני ודלא כמו שאמר מהר"ג שאין צריך לברך בשניה עכ"ל. אבל לעניין ברכת התורה לא מקרי הפסק, כיון שעוסק במצות כגון מקנח בשמאל⁶ כ"כ ג"כ בב"י סוף סי' מ"ז בשם האגור. וכן אמר לי בחור אחד משמ' הרב הגדול רב' דעמי' הגאון מוהר"ר יעקב ווילא זצ"ל, דלא הוי הפסק לעניין ברכת התורה.

כשרוצה לאכול ובא מבית הכבוד, כמדומה לי היה שופך פעם אחת על ידיו והיה מברך אשר יצר, ואח"כ בשעת ניגוב יברך ענ"י¹ נ"ב: וכן מצאתי באו"ח (סי' קס"ה) וז"ל יראה להכריע דלאחר ששפך פ"א על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר ואח"כ בשעת ניגוב ענ"י. ולעולם לא עשה שום ברכה על הקטנים² כשיטת רבינו מאיר בתוס' ישנים יומא ד' ל' ע"א ד"ה מצוה לשפשף והביאה הסמ"ג מ"ע סי' כ"ז ה' נט"י ועיין בב"י סי' ז'. (מצאתי מזה בסמ"ק במצוה ציונו, [וכן מצאתי באו"ח בסי' רל"ט ע"ש])³ סמ"ק סי' קפ"א דף ס"ד ע"א. ואמר שאין לישב על בית הכסא שאשתו נדה יושבת עליו, כן שמע מרבו מוהר"ר אהרן זצוק"ל (הי"ו) ושאלתי לו למה? ואמר לי מסתמא משום הרגל העבירה.