לקוטי תורה, חקת ו׳

והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי. הנה בתח״ה כתיב ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו [ע׳ במדרש רבה פ׳ וירא פנ״ו]. והענין כי מחיה מתים הוא ברחמים רבים טל שעתיד להחיות בו את המתים והוא מקור י״ג מדה״ר וכמ״ש בד״ה ויאכילך את המן. והנה ת״ת שהוא מדת הרחמים מדתו של יעקב עולה עד הכתר בחי׳ רחמים רבים בסוד בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה בזהר ס״פ תרומה (דקע״ה ע״ב) וזהו ביום השלישי דייקא יקימנו ועמ״ש על פסוק זה לקמן גבי עשי״ת. וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא פני נשר בחי׳ רחמים לעורר רחמים על ירידת הנפש ועי״ז ואביא אתכם אלי ממש. כנשר יעיר כו׳ ישאהו על אברתו כו׳. כמ״ש במ״א.

ונחיה לפניו דייקא היינו שלע״ל יתגלה פנימי׳ ע״י שלמעלה מהשבירה והתיקון כו׳. וזהו ביום השלישי כו׳ וירא את המקום מרחוק והוא ע״ד ליעקב אשר פדה את אברהם כי בחי׳ מרחוק הוא מה שרחוק מהשגה. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שאמר שלמה על מצות פרה אדומה.

וכ״ז נמשך ע״י ביום השלישי כו׳ בחינת רחמים כנ״ל ועמ״ש במ״א ע״פ כי המצוה הזאת כו׳ ולא רחוקה היא  כו׳ שנאמר על מצות התשובה כי הגם שההמשכה מבחי׳ כתר מקיף עליון מה שנק׳ רחוק אעפ״כ קרוב אליך הדבר כו׳ והיינו כענין ואשא אתכם על כנפי נשרים כו׳ אלי כנ״ל.

והנה אפר הפרה הוא ג״כ בחי׳ תשובה לשרוף כל ההרהורין בישין כמ״ש במ״א ועי״ז נמשך מים חיים מבחינת אחכמה והיא רחוקה לרחוק שנעשה קרוב. וכענין ההזאה לטהר טמא מת ככה ממש יחיה איש את נפשו האסורה וקשורה בהבלי עולם ונחשבת כמת כמ״ש ויתן את רשעים קברו וכמארז״ל רשעים בחייהם קרויים מתים והיינו ע״י התעוררות רחמים רבים מלמעלה ולכן ההזאה הוא ג״כ ביום השלישי ע״י שמעורר רחמים על נפשו ברחמיך הרבים רחם עלינו כו׳ והוא רחום יכפר עון כו׳.

ועמ״ש בד״ה ראיתי והנה מנורת זהב בענין ברחמיך הרבים כו׳. וביום השביעי הוא בחי׳ מל׳ והוא בחינת דוד ובז׳ אושפיזין יעקב הוא הג׳ ודוד הוא השביעי ובחי׳ דוד שהיה מרכבה לבחי׳ מלכות לפי שהוא בחי׳ דוד עבדי והנה כתיב כי לי בנ״י עבדים פי׳ ע״י שיהיו בבחי׳ עבדים עי״ז יהיו לי ממש.

וכמ״ש במ״א ע״פ ועתה יגדל נא כו׳ שבחי׳ עבד שהוא הביטול לגמרי בלי שום טעם ודעת שרשו גבוה מאד והיינו שממשיך מבחי׳ כתר שלמעלה מהחו״ב והוא בחי׳ מל׳ דא״ס וזהו בחי׳ לי ממש ע״ד המבואר במ״א ע״פ וארשתיך לי לעולם כו׳ שבבחי׳ זו אין שייך שינויים כו׳.

וגם הנה שרש טומאת מת נמשך משבה״כ ז׳ מלכין דתהו שמתו כו׳ בלע הוא בחי׳ הדעת כו׳ וזהו ג״כ ענין עץ הדעת טוב ורע. משא״כ בחכמה עילאה כתיב ימותו ולא בחכמה עץ החיים. וכש״כ בבחי׳ כתר כו׳ חיי החיים כו׳ וזה נמשך ע״י הביטול שלמעלה מהדעת שהוא בחי׳ ביום השביעי כו׳. ועמ״ש בפ׳ ויקהל בד״ה קחו מאתכם תרומה. בענין ועד אין לו הפסק כו׳ ע״ש וזהו ענין דוד חי וקיים.

והנה גם ביעקב ארז״ל יעקב אבינו לא מת שהוא מבחי׳ שלמעלה מהשבירה וכמבואר במ״א ע״פ מאמר הזהר ס״פ ויגש ע״פ ויברך יעקב את פרעה כו׳ ועמש״ל בפ׳ וישלח ע״פ ויאבק כו׳ בענין כי לא יכול לו כו׳ ולכן ההזאה לטהרת טמא מת להעביר רוח הטומאה הוא דייקא ביום השלישי וביום השביעי ועמ״ש ע״פ ויאכילך את המן: