כתר שם טוב ב׳:י״ח

מהבעש"ט זלה"ה. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א, יב) כמ"ש ופרעה הקריב (שמות יד, י) וכמו ששמעתי ממורי ע"פ אמר אויב ארדוף (שמות טו, ט) שיש ה' אלפין כי אלופו של עולם נסתר כדי שיתקרב יותר לעבודתו ית' לכך פן ירבה ופן יפרוץ כו'.

כל מי שירצה לקשר א"ע בבורא ית' יקשור א"ע ע"י התורה למדת החכמה וזהו ומלט את העיר בחכמתו (קהלת ט, טו).

אל תעש תפלתך קבע (אבות ב, יג). ר"ל אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו לבד רק יתפלל תמיד בשביל השכינה שתגאל מהגלות. וז"ש אלא רחמים ותחנונים ר"ל שיתפלל תמיד לפני המקום כלומר עבור השכינה הנקרא מקום כנודע וזה פי' אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש (תהלים כז, ד) ר"ל בשביל השכינה אני מבקש ומתפלל לפניך לתקן הפגם מה שנעשה ע"י עונות ואפי' אם עושין מצוה שלא לשם שמים דהיינו שעושה עם איזה פניה נמצא שעושה בזה פירוד רחמנא לצלן ח"ו מפני כי אורייתא וקב"ה כולא חד נמצא אם עושה מצוה כתיקונה נעשה מצוה זו וקב"ה חד כי הכל קדושה אחת מרוחניות אחד אבל אם עושה שלא כתיקונה נמצא שנעשה קליפה סביב המצוה זו ובין קדושה של הקב"ה וזאת נק' קליפה שנעשית קליפה סביב מצוה זו כדי שלא תוכל להתאחד עם קדושתו ית' ומשכיל יבין.

איזהו שוטה המאבד מה שנותנין לו (חגיגה ד, א). פי' אדם גי' מ"ה והוא שם הוי' במילוי אלפין שנותנין לו מעולמות העליונים ואין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות כי כשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם נעשה אדם. והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות כדי שיהיה אחדות עם אדם שלא היה יכול לסבול בהירותו ואדם צריך לפרוש א"ע מכל גשמיות כ"כ עד שיעלה דרך כל העולמות ויהיה אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל ממציאות ואז יקרא אדם. כמשל אחד שיושב לפני המלך שיש לו בושה גדולה ממנו עד שאין מחשב אם המלך אוהב אותו כדי שיאהבנו אלא מחשב גדולתו כדי שיבוש ממנו וזהו בראשית ירא בשת.

כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה (מנחות קי, א). מפני שכאשר הוא מדבר באותן הדיבורים ביראה ואהבה אז הוא נותן חיות חדש באלו הדיבורים אבל כשהיה במ"ק קיים והיה מקריב קרבן עולה היה נותן כח אף בעולם המעשה כשם כשנבראו העולמות נבראו בשם הוי' אלהים כך כאשר מזכיר האדם דברי קדושה צריך להיות בו דחילו ורחימו שהם הויה אלהי'.

תמיד יראה אדם במחשבתו איזה מדה נולד בו אם מאהבה אם מיראה או מת"ת ויעלה אותה מהמחשבה למעלה אע"פ שהוא מעניני עה"ז בתאות גופניות הוא יכול להעלות אותה וידע שאותה המחשבה צריך להתקן בזו השעה אם באהבה אם ביראה אם בהתפארות שנתקלקלה מחמת השבירה ועכשיו הוא עת להעלות אותה ולכך ירדה המחשבה מעולמות עליונים ובאה לאדם כדי להעלותה מהשבירה היינו שידבק עצמו בבורא ית' לפי אותה המדה הנ"ל אם באהבה אם ביראה אם בת"ת ובשאר מדות של ז' ימי הבנין וכן באכילה ושתיה כשנולד בו אהבה אז לוקח התענוג שהיה מאכילה ושתיה זו ומעלה אותו התענוג לבורא ית' וזה המשל שייך ג"כ בענין שארז"ל שמצוה בשבת אכילה ושתיה פי' כי כמו שבכל צרתם לו צר כן כשישראל שרויים בתענוג יש לו ית' תענוג וגם לכאורה קשה מה הנאה יש לנשמה יתירה בתענוג אכילה ושתיה ולפי המשל הזה א"ש שהנשמה יתירה יש לה ג"כ תענוג זה כמ"ש בזהר ע"פ באתי לגני כו' אכלתי יערי עם דבשי. וכן כשנולד בו התפארות יעלה אותו התפארות שיש באותו דבר שמכח זה נולד אותו התפארות וידבק אותו לבורא ית'. שבכ"ד נמצא התפשטות הבורא ית' שמ' כה"כ ויעלה אותו הפנימיות שיש באותו דבר כ"א לפי מדתו מז' ימי הבנין וידבק הפנימיות של אותו הדבר בבורא ית':