כתר שם טוב א׳:קע״ה

יראה חיצונית הבאה לאדם הוא כדי לעוררו ליראת אלקים. מלה"ד לאיש חיל שלוח מהמלך לקרוא לאדם והוא בכעס גדול ובפחד אין לירא מהשליח כ"א תיכף ילך להמלך לרצותו. וכן אהבה חיצונית הבאה הוא כדי לעוררו לאהבת ה'. מלה"ד לפעמים בא איש מהמלך שלוח לאדם בתנועת אהבה ומי שהוא טיפש הוא מתענג ומשתעשע עם השליח והחכם אומר מה לי להשתעשע עם השליח אלך לשורש האהבה של מלך. וז"ש תמים תהיה עם ה' אלהיך. והתי"ו גדולה. לכאורה התי"ו רחוקה מן האלף לרמוז להעלות כל דבר רחוק הן אהבה הן יראה הן שמחה ותענוג גשמי אל האלף הרומז לאלופי של עולם. והנה ידוע שהאותיות נק' כלים והנקודות הם חיות ונשמות הכלים. והנה האדם כשמחשב איזה מחשבה מה שיהיה הוא אותיות. וכבר ידעת שאם באה לאדם איזה מ"ז בלימודו או בתפילתו אינה מקריות כי יש עת לכל חפץ וכמ"ש ובהגיע תור נערה ונערה לבוא כו' שהוא הניצוץ הנתונה בעמקי הקליפות שמנוער מכל טוב ורוצה להתדבק בשרשה והגיע עת וזמן להעלות בקדושה הנה אז צריך להתעורר מאד כי לא לחנם באה את המחשבה אלא להעלותה ואם לא עכשיו אימתי. אפשר לא יהיה עוד עת ותור הנערה ההיא כי עפ"י רוב המחשבה באה מענין הדומה לענין התפלה והברכה ההיא.

ומלה"ד לבן חביב שלקח אביו מנסה לנסות בנו בדבר ההלכה. והנה מנסה מקשה אותו קושיות שונות ורוצה להתעותו מדרך הפשוטה להעקומה. הנה לא היה ח"ו כוונת האב לסתור דברי בנו ולהטעותו שישאר מבוכה וטועה אלא לחדודי קמכוין שיעשה הבן תשובות נגד הקושיות ויתרצם וידרוך בדרך האמת והישר בפשט ההלכה וזהו רצון האב ושמחתו כמ"ש חכם בני ישמח לבי אשיבה חורפי דבר. והנמשל מובן שהמנסה הוא היצה"ר והמ"ז ובאמת הוא לסיבת שיעלה אותה האדם ע"כ כאשר בא מ"ז צריך להתעורר מאד ולהעלותה בקדש עם אותן מחשבות קדושות שמכוין ומייחד ועם הדיבורים שהוא מדבר.

וז"ש מטבילין כלים בתוך כלים (חגיגה כ, ב) הם אותיות המ"ז יטבול ויטהר בתוך כלים שהם אותיות הקדושה ועי"ז יחבר הכל לקדש הלעיון. וז"ש אם בחוקתי שזהו לימוד התורה תלכו ממדריגה למדריגה ונתתי גשמיכם כלומר שגם הגשמיות שלכם יזדככו וגם הניצוץ יעלה בעתם ר"ל בעת הצורך שיוכל אדם להעלותו יזדמן לכם המ"ז כדי לזכותכם בהעלות הניצוץ. ולא כמו שאר ב"א שבא המ"ז מחמת מחשבותם שלא מטוהרה מדברים גשמיים ולא כן אתם ההולכים בחוקותי: