כל בו קי״ב

קיב. דין הלכות בקור חולים

בקור חולים מצוה על הכל מדבריהם אפילו גדול מבקר את הקטן. ומבקרין פעמי׳ הרבה בכל יום וכל המוסיף הרי זה משובח ובלבד שלא יטריח. וכל המבקר את החולה כאלו נטל חלקו מחליו והקל מעליו.

וכל שאינו מבקר כאלו שופך דמים. ומעשה בתלמיד מתלמידי רבי עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא ובקרו וכבדו את הבית ועל זה אמ׳ לו החייתני יצא רבי עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו הורג הנפש.

ומצינו שהקב״ה בקר אברהם אבינו כמו שאמר וירא אליו ה׳ ואמ׳ רש״י לבקר את החולה. ומבקר חולים נצול מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳. ואין מבקרין החולה אלא מיום שלישי והלאה ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרין אותו מיד ואין מבקרין לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות לפי שמתעסקי׳ בהן בצרכי החולה.

ואין מבקרין לא חולי העין ולא חולי בני מעים מפני שהדבור קשה להם. הנכנס לבקר החולה לא ישב על גבי המטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא ולא על גבי מקום גבוה ולא למעלה ממראשותיו של חולה אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויצא.

במסכת שבת כתוב אית דאמרי כשנכנסין לבקר החולה אומרים המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל. ואית דאמרי המקום יפקדך לשלום. טעמא דמאן דאמר המקום ירחם עליך לפי שכולל אותו בתוך חולי עמו ישראל והנה הוא כצרכי רבים שהוא מותר. ועוד מאחר שהלכה פסוקה שגזר דינו של אדם נגזר בראש השנה ונחתם ביום הכפורי׳ אם יתפלל אדם הרי זו תפלת שוא דגזר דין דיחיד לא מקרע ולכן כוללו בתוך חולי ישראל משום דגזר דין דרבי׳ מקרע. ומי שאומ׳ המקום יפקדך לשלום איתא כמאן דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאח׳ גזר דין כ״מ. וצריך לישב באימה וביראה לפי שהשכינה למעלה ממראשותיו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי.

היו לפניו בקור חולים ונחמת אבלים מנחם האבלים תחלה שנחום אבלים גמילות חסדים עם המתים ועם החיים.