ישמח משה, נשא י״ב

קח מאתם ונתת אותם אל הלוים (במדבר ז ה). במדרש (במ"ר) זה שאמר הכתוב (שמות טז ה) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. ונ"ל על פי הגמרא בריש מסכת יו"ט (ביצה ב' ע"ב) בהכנה דרבה שדרש והיה ביום הששי והכינו וגו', חול מכין לשבת וכו', ואין שבת מכינה ליום טוב, עיין ברש"י (ד"ה ואין) הא דלא מתסר באחד בשבת דעלמא, משום דסעודת חול לא חשיבה דתיבעיא הכנה, עיין שם. ור"ל ולכך לא חשיב ההכנה. ונקדים עוד דהשל"ה הקשה על הפסוק ונתת אותם אל הלוים, הלא לוים אז עדיין לא נבחרו, עיין שם. ותירוץ דרמז רמז להם שידעו שיהיו נבחרים, כדי שיכינו עצמם לקבל הקדושה, והיינו כנ"ל, וכמו שכתבו חכמי המחקר כי שפע האלקים לא תחול, רק אם ימצא המקבל מוכן. ועל פי זה יבואר זה שאמר הכתוב הנ"ל, ועל כן נסמך לברכת כהנים, כי שורש הברכה היא רק להכין את המקבל לקבל את הראוי לו, כמבואר בעקרים בענין תועלת ברכת הצדיקים. ואם כן מורים הפרשות על דבר אחד, דקדושה בעי הכנה לכך נסמכו. ועל פי זה יבואר כה תברכו את בני ישראל אמור להם (במדבר ו כג), ר"ל האמירה זו בצירוף להם במה שהם ראוים האמירה והברכה זו מכין אותם לזה, והבן. והפרשה שלפניה (במדבר ו ב) כי יפליא וכו', גם כן מורה על זה, כמבואר בזוהר הק' (ח"ג קכ"ו ע"א) מאי כי יפליא וכו', עיין שם. והתכת הפסוק לפי דברי הזוהר נ"ל איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר כפירוש הזוהר, אז הוא לה', ר"ל אז מדכין ליה ומקדשין ליה מלעילא וקדוש הוא לאלקיו, מה שאין כן הנודר מחמת כעס. וכבר פירשתי אמרם (אבות פ"ב מ"ט) ואל תהי נוח לכעוס, ר"ל דאם הכעס אינו לשם שמים, הרי הוא כאלו עובד עבודה זרה, ואם תאמר שהוא לשם שמים, אם כן הוא ענין קדושה וקדושה בעי הכנה וישוב הדעת, ולכך אל תהי נוח לכעוס, והבן. ונחזור לענינינו, דעיקר הכל הוא ההכנה, ויש לכלול בזה מ"ש (משלי א' למ"ד) בפסוק ואהיה אצלו אמון, מבואר מזה כי ב' אלפים שנה השעשועים הם הרזין טמירין, ואף על פי כן אינם חלין רק במי שמוכן לזה, וכן מבואר באמרם (סנהדרין צ"ז.) שני אלפים ימות המשיח, כי באותן אלפים שנה משה הוא בכל דרא ודרא, דיוכל להיות אחד מאלף, דהיינו זיהרא תיתאה כמו אל"ף ויקרא זעירא (ויקרא א א), שרומז על א' דאחד, ועל פי מה שפירשתי (בפרשת דברים א יא) בפסוק יוסיף ה' עליכם ככם אלף פעמים וגו', זו משלי (ספרי דברים י"א), והבן. וגם זה החלק אחד מאלף איננו מחויב שיהיה מקובץ באיש אחד, ויתכן שהוא מפוזר בין כמה תלמידי חכמים וצדיקים, עד שבקיבוץ כולם יהיה משה שלם, ועל כל פנים א' זעירא והבן, ואף על פי כן העיכוב מחמת שאינם מוכנים, והשי"ת יטהר לבנו ויחיש גאולתינו.

הגה"ה

(זה הוא הפירוש)

ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום (משלי ח ל). נ"ל על פי מ"ש הנזר הקודש (בב"ר פ"א סי' א') על אמרם (שמו"ר כ"ח א') ב' טפחים בידו של הקב"ה, היינו חלק הנסתר, עיין שם. ועל פי זה נ"ל שהתורה אמרה ואהיה אצלו אמון, ר"ל במה שאני אצלו אמון מגודל או מכוסה, דהיינו הטפחיים שבידו כביכול, הם השעשועים יום יום, ר"ל האלפים שנה של ימות המשיח, השעשועים רק בחלק הנסתר, כי ענין שני אלפים ימות המשיח נ"ל, כי שני אלפים תורה, כי לא היה התגברות ס"א ולא נמסר רזי התורה לחיצונים, כאמרם ז"ל משחרב בית המקדש וכו', ואחר שנתגבר הס"א לא היה העולם מתקיים, אלולי שמשה עמוד התורה ועצם התורה בכל דרא ודרא מן אז, והיינו ימות המשיח, ברמז ימות מש"ה ח"י, כי המשיח הוא אותיות משה חי, דהיינו אותן הימים שמשה חי בהן והוא עתיד לגרום ביאת המשיח ולהביאו, כמו שנרמז בזוהר (תיקו"ז סט קי"ג ע"ב) בפסוק (קהלת א ט) "מה "שהיה "הוא שיהיה, ועל כן נקרא ימות המשיח. ועל פי זה תבין אמרם (סנהדרין צ"ז:) ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו מן אותן השנים ועדיין בן דוד לא בא, כי אלולי עונות הרבים שמעכבין, היה מביא תיכף והבן, ואור נשמתו היא אור הפנימי של התורה, על כן אז השעשועים בחלק הנסתר, והבן.