ישמח משה, נח ג׳

צדיק תמים היה בדורותיו (בראשית ו ט). הנה על דרך הפשט קשה למה לי השבח הזה כאן. וגם התואר תמים מה היא. וגם בדורותיו מיותר, דודאי בדורותיו היה דכל אדם הוא נמצא בדורו, וכבר כתבתי בזה, אך דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. והנ"ל דהא רש"י פירש בפסוק (בראשית ו יג) קץ כל בשר (ד"ה קץ), אנדרמוסיא בא לעולם והורגת טובים ורעים, עד כאן. ובודאי מריבוי דכל דריש, והנה לפי זה קשה איך ניצל נח כיון שבחטאם גרמו לאנדרמוסיא. אך הענין הוא, על פי מ"ש במקום אחר לישב קושית המהרש"א על קושית הגמרא בפסוק (בראשית יח כה) חלילה לך להמית צדיק עם רשע (ע"ז דף ד' ע"א), והקשה הגמרא והא כתיב (יחזקאל כא ח) והכרתי ממך צדיק ורשע, עיין שם קושית מהרש"א ומה שכתב לישב ועיין שם כל הענין. והיוצא ממה שכתב שם דצדיק גמור אינו נלכד, רק צדיק שאינו גמור, ורשעים גמורים אינם יורשים זכות צדיק גמור, עיין שם. ופירשתי שם הפסוק והכרתי ממך צדיק ורשע, היינו מי שהוא צדיק ורשע, והיינו מי שהוא צדיק שאינו גמור דהוא קצת צדיק וקצת רשע, והבן עיין שם. וכן נראה לי לפרש מאמר רז"ל (ב"ר כ"ו ה') שהביא רש"י והורגת טובים ורעים, דיש לדקדק בלשון זה דהוה ליה למימר והורגת אף טובים, דאיך שייך לומר טובים ורעים, דכיון דטובים הורג רעים לא כל שכן, והוא דקדוק עצום. אלא ודאי כמו שפירשתי שם בצדיק ורשע, הכי נמי יתפרש טובים ורעים, היינו אלו שהם טובים ורעים והבן, אבל לא צדיק גמור, ואף דכתיב (יחזקאל כא ט) כל בשר, מכל מקום צדיק גמור הוא שכל מעשיו רק לשמו ית' ואין בו שום כוונה גשמיות ואינו בכלל בשר כלל, דהכל הולך אחר הכוונה והוא כאחד מצבא המרום במרום, רק מדורו של הצדיק הוא עם בשרא, אבל הוא אינו בכלל בשר, על כן נאמר במלאכי השרת (דניאל ב יא) די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, אבל הצדיק מדורו עם בשרא, והבן זה. וזה שאמר הכתוב איש צדיק תמים, היינו צדיק גמור היה ולכך ניצל, ושמא תאמר למה לא ניצולו שאר בני העולם בזכותו, לזה אמר היה בדורותיו הידוע שהיו רשעים, לכך הם נאבדו והוא ניצל, והבן. ושמא תאמר למה לא הוכיחן כקושית מדת הדין עיין במסכת שבת דף נ"ה ע"א, התירוץ לזה הוא כמו שאמר השי"ת דגלוי וידוע לפניו שלא יקבלו התוכחה, אך על זה תיסוב הקושיא אם לפניו ית' גלוי לפני נח מי גלוי. לכך אמר את האלקים התהלך נח, ויתפרש באחד משני פנים, או דר"ל שגם לפני מדת הדין לא נתחייב, דבאמת עשה את שלו והוכיחם ולא הועיל כמבואר בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) דהיה מוכיחן, עיין שם. או יתפרש שהיה שופע עליו שפע אלקות ורוח הקודש, והיה גלוי לפניו שלא יקבלו, והבן.

ועוד נראה לפרש על דרך הפשט צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח (בראשית ו ט), על פי מה שנדרש במסכת ע"א (דף נ"א.) ובזבחים (קט"ז ע"א) תמים בדרכיו צדיק במעשיו, וכן הוא לפי המסקנא עיין שם, דהא טריפה מאתך נפיק (בראשית ו יט) משום דלא סלקא דעתך וכו', עיין שם. והנה בזבחים שם פירש רש"י (ד"ה) תמים בדרכיו, עניו וסבלן, עיין שם. ולפי זה יומשך שפיר לזה את האלקים וגו', כי הנה אמרו רז"ל (סוטה ה' ע"א) כל המתגאה אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, וההיפך בענוה כתיב (ישעיה נז טו) ואשכון את דכא וגו'. ועל דרך זה יתפרש בדורותיו את האלקים התהלך נח, כי דור אנוש סלקו שכינתו לרקיע ראשון, ודור המבול לרקיע שני כמבואר במדרש (ב"ר י"ט ז'), ועיין בסנהדרין דף ק"ח ע"א שעיקר החטא מדור המבול נצמח מחמת שנתגאו בשביל טובה שהשפיע להם, אבל הוא התהלך את האלקים, מצד ואשכון את דכא, והבן.