ישמח משה, לך לך י״ח

ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד כא), ויאמר אברם הרימותי ידי אל ה' וגו' (בראשית יד כב), ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם (בראשית יד כג). נ"ל כי ידוע דקיימא לן המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו, ומכל מקום טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר כדאיתא בב"מ דף כ"ד ע"א וע"ב, ובחו"מ סימן רנ"ט סעיף ז' בהג"ה עיין שם. ועל פי זה פירש הגאון מו"ה נפתלי הכהן זצוק"ל הפסוק (תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, כלומר לעת שימצא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, פירוש שאפילו אם יציל מן הנהר יחזירנו. ולפי זה היה כל הרכוש של אברהם מן הדין, רק ממדת חסידות רצה אברהם להחזיר, והנה אברהם קיים כל המצות אפילו דרבנן כאמרם ז"ל (יומא כ"ח ע"ב) אפילו עירובי תבשילין, והנה קיים בודאי מעשר כספים, והנה בכזה חישב איך יעשה אם לא יחזיר, הרי ממדת חסידות ראוי להחזיר, ואם יחזיר איך יבטל מצות מעשר בשביל מדת חסידות, הלא כיון שמן הדין הוא שלו כבר נתחייב במעשר, והיה עולה על הדעת שיתן מעשר והשאר יחזיר ודי בזה חסידות, או שיתכוין מתחלה שאינו רוצה לזכות ואם כן לא נתחיב במעשר, והבן. ועל פי זה נ"ל להוסיף נופך על דברי הגאון הנ"ל בפסוק על זאת יתפלל כל חסיד וגו', דלדידיה קשה דהוה ליה למימר רק לשטף מים יחזירנו. ולפי מ"ש אתי שפיר, דהכונה אליו לא יגיעו מעיקרא שיתכוון שלא לזכות בו כלל, ואי הכי לא נתחייב במעשר, דלא כל חסיד יכול ליתן משלו כמו שעשה אברהם כמו שיבואר, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. והנה אברהם לא רצה לחסר מצות מעשר בשום אופן ונתן מעשר משלו למלכי צדק, והנה מלך סדום אמר והרכוש קח לך, והשיב לו אברהם אם כי שלי הוא, מכל מקום הרימותי ידי אל ה' לקדש שם שמים אם אקח מכל אשר לך וגו', ואם כן יעלה על הדעת דמכל מקום המעשר ינכה לו, לזה אמר לא מבעיא שלא אקח, אלא גם זו שלא תאמר אני העשרתי וגו', כי המעשר שנתתי שהיא סבה להתעשר כמו שדרשו (שבת קי"ט ע"א) עשר (דברים יד כב), בשביל שתתעשר, לא אנכה לך שלא תאמר אני העשרתי וגו' רק משלי הוא, והבן זה כי אין וותרנות כמוהו, ואמר אברהם במכוון למלך סדום בלשון זה, להודיעו שאין עניות מן הצדקה רק אדרבה עשירות, ואולי ישמעו אנשי סדום וישובו מדרכם הרעה, ויחזיקו יד עני ואביון ולא יאבדו כי בצדקה ינצלו, והבן.