ישמח משה, לך לך י״א

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראשית יב יא), אמרי נא אחותי את וגו' (בראשית יב יג), ותקח האשה בית פרעה (בראשית יב טו). הנה ענין שרה בלקיחתה לפרעה נ"ל, כי הנה אברהם סמך על הנס שיעשה השי"ת להצדיקת אף שאין סומכין על הנס (פסחים ס"ד ע"ב), אין למדין אפשר משאי אפשר (סוכה נ' ע"ב). והנה חילול השם לא היה בדבר במה שלא מסרה נפשה להריגה, כי סברו שבאמת אחותו היא, והנה אחר כך כשנעשה הנס, אדרבא נתקדש שם שמים מדסמכו על הנס וגם עלתה בידם. אך כשתאמר אשתו היא ויסמוך על הנס שלא תבעל, אז ביני וביני יתחלל שים שמים ח"ו במה שתמסור עצמה לפרעה, והחיוב על הצדיקת הלזו לקדש שם ה', ואי שלא תמסור עצמה ויסמוך על הנס שלא תהרג, מכל מקום חשב דילמא יהרגו אותו והוא לא היה צדיק בעיניו, מחמת שנכנס יפיה בלבו כשראה בבואה שלה במים (תנחומא לך סי' ה'). וזה אמרו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וזה מורה שאינני צדיק לפי שלא היה ראוי להיות נצמח הידיעה כלל מן הראיה, כי מרוב דבקותו בהשי"ת לא היה לו לידע כלל ההפרש בין יפה לאינה יפה, וידעתי זה הוא כמו וידעו כי ערומים הם (בראשית ג ז), שמקודם לא ידעו ההפרש בין ערום לאינו ערום, אם כן לא ידעו שערומים הם והבן, ולכך והיה כי יראו אותך המצרים וגו' והרגו אותי וגו', כי את הצדיקת ובודאי נס יזדמן לך, לכך אין לחוש על ההיפך, לכך אמרי נא אחותי את, ואם כן לא יהרגו אותי, ואין לחוש שמא תבעל, שבודאי יזדמן לך נס, ושמא תאמר שלא תסמוך על הנס, לזה אמר כאן מותר לסמוך למען ייטב לי וחיתה נפשי וגו', והבן כי בזה מיושבים כמה קושיות ודקדוקים. וזה כונת המדרש רבה (ב"ר מ' ו') אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך וכו'. משום דקשה באמת על אברהם אבינו איך בא למדה זו להכיר ביפיה, לזה אמר ששומה מאת ה' היתה כדי שיהיה המאורע כאשר היה, והאבות סימן לבנים.