ישמח משה, כי תצא ג׳

לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים (דברים כב א) וגומר עד ומצאת לא תוכל להתעלם (דברים כב ג). הכל על פי צחות המליצה והמוסר, בהקדים מה שפירשו בכי תראה חמור שונאך רובץ וגומר (שמות כג ה), שרומז על החומר של האדם, עיין באור החיים. ובהקדים שהגוף נקרא לבוש, שנאמר (איוב י יא) עור ובשר תלבישני. והנה מסתבר דגבי בעלי הנפש נקרא לבוש, ובעלי הגוף נקרא חומר כשמו כן הוא. והנה תשובה הוא לשון השבה. והנה מצינו במסכת ברכות (דף ה':) ברב הונא דתקיפו ליה ד' מאה דני דחמרא וכו', שם הדר חלא והוי חמרא. והיינו על ידי תשובה דאמר קבילנא. והנה כך מוטל על כל איש באם יראה היזק לחבירו, שיזכירנו לפשפש במעשיו, וכל שכן לעצמו, ואל יאמר ממון הקל, ועל ידי כך תשיבם לו. וזה שאמר לא תראה את שור וגו' נדחים מחברך, כי הוא בכל מקום שהוא רק שנודח מחברך, והתעלמת מהם לומר שהוא ממון הקל ומקרה היא, רק באיש הישראלי הכל אצבע אלקים ותתעורר לחברך אל התשובה. וזה שאמר השב, הוא שם דבר השבה, והוא השבת עוונת, בזה תשיבם לאחיך, כמו שאמרו הדר חלא וכו', ואם לא קרוב וגומר, וידוע דאינו נכנס באוזן רק דברי האוהב, כי נאמנים פצעי אוהב (משלי כז ו), אז ואספת וגומר תקרבהו אצלך עד דרוש אחיך אותו, כמו שדרשו חז"ל (ב"מ כ"ז:) שתדרוש את אחיך מה חטא ועל ידי כך והשבותו לו, וכן תעשה לחמורו, היינו אם יש לו היזק הגוף, שתעורר אותו על התשובה, וזה עיקר ביקור חולים שאל תאמר באם נחלה חולי הגוף, אז לא אצער אותו כי כמה חששו רז"ל לבל יצטער השכיב מרע כמו שדברי שכיב מרע ככתובים וכו' (גיטין י"ג ע"א) שלא תטרף דעתו, אל תאמר כן לענין זה, ושמא תאמר זה דוקא בהמוני עם, אבל בצדיק איך אשא פני לעורר אותו לפשפש במעשיו, על זה אמר וכן תעשה לשמלתו, והבן. הכלל שלא יתלה שום דבר במקרה, וכן תעשה בעצמך לכל אבידת אחיך, היינו בהעדר אחיך הישראלי שתתעורר ותעורר אחרים אל התשובה, ומה שקראתי אותו אבידה, אל תחשוב כי הוא באמת אבידה, רק אשר תאבד ממנו מאתנו ישראל, היינו כמו שאמרו רז"ל (מגילה ט"ו.) הצדיק אבד לדורו אבד, ובמשנה תורה משה המדבר אף שהוא בשליחות, מכל מקום הלשון בכל משנה תורה כמדבר בעד עצמו, והזהיר שאין לתלות במקרה העדד הישראלי שהוא אחיך בתורה ובמצות כנודע מדרשות רז"ל באחיך, והביא ראיה שכלית, והוא מה דאיתא בירושלמי כד דמך ר' ספרא אמרו שבטים מציאה מצאו וכו', ועיין ביערות דבש חלק ב' דף ס"ב ע"ב מה שפירש בו. והיינו ומצאת לא תוכל להתעלם לתלות במקרה, וכל שכן באבדן נפש צדיק. ושורש הפסוקים אלו, אף שכבר נצטוינו ברואה דבר עבירה בחבירו, ואמר כאן נוסף על זה שאף אם לא ראה דבר עבירה בו, רק איזה היזק לו, יעוררו לתשובה לפשפש במעשיו.