ישמח משה, כי תבוא א׳

והיה כי תבא (דברים כו א). וגומר. אמרו חז"ל (מגילה דף יו"ד:) ופתיחתא דמגילת אסתר, כל מקום שנאמר והיה, אינו אלא שמחה. נ"ל לפרש על פי מ"ש להלן לפרש הפרשה על דרך מוסר התעוררת לתשובה, כי יש שני מיני עבדות. א', על דרך דכתיב (תהלים ק ב) עבדו את ד' בשמחה. ב', על דרך דכתיב (איכה ג לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. ונאמר (יואל ב יב) שובו עדי בבכי ובצום ובמספד, כי אם חטא אדם לשמחה מה זו עושה. ולפי זה בבחינת עבר יש יגון, אבל בבחינת להבא בסילוק העבר, אין העבדות רק כמו שמפורש בחינת שמחה, והבן. והנה מבואר בחובת הלבבות דחסידים אמיתים כל ימיהם בתשובה, כמו שמפורש (תהלים קיט קלה-קלו) פניך האר בעבדך כו, (תהלים קיט קלו) פלגי מים כו'. והיינו כל מקום שנאמר ויהי (בחינת עבר), אינו אלא צער, והיה (בחינת להבא), אינו אלא שמחה.

או יאמר, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער כו', שנאמר והיה אינו אלא שמחה. כי ידוע כי ויהי, הוא"ו שבראשו הופכתו לעבר, והיה הוא"ו שבראשון הופכתו להבא. ובהקדים מה שכתבתי ליישב בגמרא דעירובין (דף מ"ג עמוד ב') דמקשה הש"ס אי הכי דמטעמא דלא אתי מאתמול, מותר לשתות יין בשבתות וימים טובים, להנודר מן היין ביום שבן דוד בא, אי הכי בחול נמי הא לא אתי מאתמול כו'. ליפרוך כפשוטו, דלמא אתי לבית דין הגדול דהא קושיא פשוטה הוא ואין צריך הוכחה לזה. וישבתי על פי הגמרא גיטין (דף כ"ח:) שמא מת לא חיישינן, שמא ימות חיישינן, עיין שם ודוק. אם כן הכי נמי מאז ועד עתה אין לך יום שאין קללתו מרובה כו', לכך ויהי אינו אלא צרה, והיה דהוא להבא אינו אלא שמחה, דודאי יהיה טוב וראוי לחכה בכל יום, והבן.