ישמח משה, חקת י״א

וממדבר מתנה (במדבר כא יח). דנדרש במדרש (במ"ר פ"א ז') מה מדבר הפקר לכל וכו'. והנה קשה לפי זה מה זה שסיים מתנה והבן, והדברים סותרין את עצמן, וכבר כתבתי פירוש על זה בתהלים (בתפלה למשה קי"ט פסוק קס"ב). וכעת נ"ל על פי דברי הפייטן תורה חדשה מאתי תצא (ישעיה נא ד), על פי הנזר הקודש (בב"ר פ"א) מה שפירש אמרם (שמו"ר כ"ח א') הלוחות היו ארכן ששה טפחים, כביכול ביד הקב"ה היו ב' טפחים, וביד משה ב' טפחים, וב' טפחים היו מפרישין בין יד ליד. דהענין הוא לפי שמצינו בתורה ג' חלקים. הא', פשט הפשוט הנקרא תורה שבכתב. והב', הוא חלק העיון בפלפולא דאורייתא הנקרא תורה שבעל פה, ואינם נקנים אלא ביגיעה רבה. והחלק הג', הוא הנסתר שאינו מסור כלל ביד האדם להשיגו, רק הוא מתת אלקים לאוהביו. והנה כלפי החלק הנסתר אמר שהיה שליש ביד הקב"ה, וכלפי החלק הנגלה דהיינו תורה שבכתב אמר שהיה שליש ביד משה, לפי שיש בו תפיסת יד תמיד ומסור ביד האדם בכל זמן, וכנגד החלק העיון שהוא דבר ממוצע, דלפעמים נקרא תורת ה' (תהלים א ב), דהיינו קודם יגיעה, ולפעמים דהיינו אחר היגיעה נקרא תורת האדם (עיין קידושין ל"ב ע"ב), אמר וטפחיים בין יד ליד, עיין שם באורך. ועל פי זה מבואר כי תורה חדשה היה, מחמת כי מאתי תצא, ר"ל השני טפחים שאתי עמי, הם גם כן תצא, והבן. או יאמר, על פי הרמב"ן בהקדמתו בפסוק (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים והבן, מבואר דבחינת הפקר אינו רק מה שביד משה, ובההפרש שבין יד ליד דכל הרוצה ליטול יבא ויטול, מה שאין כן במה שביד הקב"ה דאינו תולה בבחירת האדם שישיג אף על ידי עמל ויגיעה, אם כן אינו בבחינת הפקר, רק בבחינת מתנה כי מתת אלקים הוא ליראי ה' ולחושבי שמו. אך לעתיד דיוציא הקדוש ברוך הוא מתחת ידו ליראי ה', ויהיה הכל בבחינת הפקר. והכי פירושו ממדבר, ר"ל שיהיה אז מדבר, מה שהיא עכשיו מתנה, והבן.