ישמח משה, וישב כ״ח

ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן (בראשית לח יז). נ"ל דיש רמז בזה, כי כך דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר וכו' בהדרגה (שבת ק"ה ע"ב), אבל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא אין זה מן הטבע. והנה כאן היה כזה, והוא מן התימא איך צדיק גדול כיהודה יעשה פתאום דבר נבלה כזו. אך זה היה נסיבה מהשי"ת כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ה ח') בקש לעבור וכו', וכמו שיצא בת קול ואמר ממני יצאו הדברים כבושין (סוטה י' ע"ב), כמו שפירש רש"י (ד"ה ממני) בפסוק (בראשית לח כו) צדקה ממני, שנצמח מזה מלכות בית דוד. והנה ענין הדרגה הוי כמו ירידה בסולם, אבל בלי הדרגה הוי כמו קפיצה מלמעלה למטה, והנה גם בעליה אין מן הטבע שיהיה בלי הדרגה. והנה בענין יהודה שהיה כעין קפיצה מלמעלה למטה בלי הדרגה כמ"ש, מזה מוכרח שהיה שומה מאת ה' שיצמח מזה דבר גדול, והוי גם כן קפיצה מלמטה שהיה דבר נבלה כזה למעלה. והנה אין בכל הבעלי חיים שני קפיצות רק בגדי, כמבואר במסכת ב"ק (דף כ"א ע"ב) בסוגיא דהכלב והגדי שם דאיפוך מיפך, כלבא בזקירו וגדי בסריכא, והיינו כפי גרסת הרי"ף והרמב"ם (עיין בפ"ב מהלכות נזקי ממון הלכה ט"ו ט"ז). ויהודה הבין זה כי אין זה מטבעו, ולזה רמז לה אנכי אשלח גדי עזים, והבן. ונ"ל שלזה כיוונה התורה באמרה (דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה, היינו קפיצה מלמטה למעלה מאתנן לקרבן בלי הדרגה, ומחיר כלב דהיינו שקפיצתו מלמעלה למטה בלי הדרגה בית ה' אלהיך, כי הקרבנות הם רק לשוגג, אבל לא למחלל חלק אלהי ממעל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בזדון לבו, והבן. ועוד י"ל כונה אחרת ליהודה במה דאמר אשלח גדי עזים, כעין מ"ש ובאופן אחר, כי הנשמות הגדולות כל הגדול מחבירו וכו' (סוכה נ"ב ע"א), אם לפעמים יקפצו מלמעלה למטה בקפיצה נפלאה, הכי נמי יש להם כח לקפוץ מלמטה למעלה לתקן עונותיהם, וגם זה נכון בס"ד. ועד השלישי אני בא, כי ידוע מהאר"י ז"ל הטעם שלקוטי ניצוצי קדושה כאלה, היה צריך להיות בענין פגום, כי המה סבורים דבזה לא יצאו מרשותם ונדבק בו הסט"א, אבל באמת נפרד ממנו בעל כרחו אחר כך. והנה ידוע דהנשמות נמשלו לצאן, כמ"ש (יחזקאל לד לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי, והנה הם נקראו שעירים כמ"ש (ישעיה יג כא) ושעירים ירקדו שם, וגדי עזים היינו שעיר. והיינו דאמר אשלח גדי עזים מן הצאן, דהיינו שיפריד בזה הסט"א מהקדושה, ואמר גדי ולא שעיר, למהוי חתום בתרין עזקאין להעלים הדבר, והמשכיל יבין.