ישמח משה, וירא כ״ה

כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה וגו' (בראשית כ יא). יש לפרש על פי הפרשת דרכים (בדרך הקודש דרוש שביעי) שהביא שם קושית היפה תואר על הגמרא (פרק ב' דעירובין דף כ"א:) דגרסינן שם דרש רבא מה דכתיב (שיר השירים ז יב) לכה דודי נצא השדה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות, נצא השדה בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקים בתורה מתוך הדוחק. ופירש רש"י (ד"ה) כרכים, מקום שוקים הם וישוב גדול וסוחרים מצוים שם, לפיכך גזל ועריות יותר מבעיירות. וקשה על זה ממדרש רות (רות רבה פ"ב ו') בפסוק (רות א ב) ויבואו שדי מואב ויהיו שם, מתחילה באו להם בעירות מצאו אותן פרוצים בעבירות. משמע דבעיירות הם פרוצים בעבירות יותר מכרכים, שהרי הלכו להם מהעירות לכרכים בשביל שהיו פרוצים בעבירות, ועיין שם כי תירוצו דחוק מאד. והנ"ל דפחד אלקים הוא יותר בעירות קטנים שאינם משתגעים כל כך בהבלי הזמן, ויראת המושלים הוא בכרכים כמבואר בריש פרק הרואה (ברכות), על כן הפירצה הוא יותר בעיירות בין אלו שאין פחד אלקים לנגדם והם רק מיעוטא, אבל בכרכים יש בהן יותר, אבל אין פרצה מחמת יראת המושלים. ובזה מדוקדק דבגמרא דעירובין איתא שיש בהם, ובמדרש איתא שפרוצים, והבן. ועל פי זה ביארתי הפסוק (תהלים נה י) בלע ה' וגו' כי ראיתי חמס וריב בעיר, והגמרא דשבת (דף קי"ט ע"ב) לא חרבה ירושלים אלא שכבשו פניהם בקרקע, שנאמר (איכה א ו) היו שריה וכו', והבן. והנה גרר היה מטרפולין, וחשב אברהם שאין יראת שמים שמה ויהרגו אותו בצינעה, כי יחשבו שאחר מיתתו תתרצה להם שרה, לכך אמר אחותי היא, ולהפקר דידה לא חייש כי ידע שהיא לא תתרצה, ולאונס לא חייש כי יראת המושלים יש כאן, ועל זה לא חישב שהמלך בעצמו יקחנה באונס, כי היא בודאי לא תתרצה. והנה שאל לו אבימלך מה עשיתי לך וגו' (בראשית כ י), דהיינו השאלה על עצמו, ולא רצה להשיב להעיז נגד המלך וכבודו, וחזר שאל לו על העלם הדבר מכל אנשי העיר מה ראית כי עשית וגו', דהיינו שלא אודותי, והשיב לו על זו, וגם בדרך רמז על השאלה הראשונה כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה, אבל יראת המושל יש כאן כדרך כל כרך, אבל טעיתי גם בזה כיון שהמושל בעצמו עושה כן, אין מקום לירא מפניו, והבן.

או יאמר, דהנה המפרשים מדייקין מילת רק (בראשית כ יא) דהוא מיותר, וכבר אמרו (ב"ר א' י"ד) אכין ורקין מעוטין. ונ"ל דהנה המפרשים הקשו דמה עלה בדעתו שיהרגוהו כדי שלא יעברו על חטא אשת איש, דלמה יעשו כן מה לי רציחה ומה לי עריות. וראיתי שתירצו בזה, דחשש שמא יהרגוהו על ידי אחרים, דקיימא לן (קידושין מ"ג ע"א) פטור מדיני אדם, עד כאן. ולענ"ד זה אינו, חדא דאם המשלח פטור, הלא השליח חייב ולמה יציית השליח כיון שידונו אותו בידי אדם, כיון שיש בית דין שדנין כמו דנראה מדפחדו מדין אדם דאשת איש. ועוד הרי מבואר בב"ר (פרשה ל"ד סימן ט"ו) בפסוק (בראשית ט ח) מיד איש אחיו, זה השוכר את אחרים להרוג את חברו, שמע מינה דבבן נח יש שליח לדבר עבירה, וכן הוא ביפה תואר שם, ואף לדעת הפרשת דרכים בדרך האתרים דרוש שני, מכל מקום מודה דבשפיכת דמים בני נח חייבים על ידי שליח, עיין שם. לכך נ"ל על פי מ"ש בפרשת וישב בפסוק (בראשית לז כו) מה בצע וגו', המורם משם דבדיני אדם פטורין אם ההורגין רבים שאין ידוע על ידי מי נהרג, אבל קמיה שמיא גליא, לכך חשש שיהרגו אותו כמה בני אדם ויהיו פטורין מדיני אדם, אבל בבעילה לא שייך זה ויהיו חייבין בדיני אדם, וחשש שמדיני אדם מתייראין ולא מדיני שמים כנ"ל, וזה מבואר בדברי אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה, רק דייקא, ור"ל רק מדיני שמים אין מתייראין, אבל מדיני אדם מתייראין לכך והרגוני לשון רבים, דלא יתחייבו בדיני אדם, על דבר אשתי, ר"ל כדי שלא יתחייבו עליו מדיני אדם, ואם כן הך תיבת רק מיישב קושית המפרשים, ודו"ק.