ישמח משה, ויצא ח׳

והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראשית כח טו). הנה לכאורה תמוה מאד, דמשמע דאחר כך יעזבנו ואין זה הבטחה טובה, וכבר היה דברינו בזה למעלה. ועוד נ"ל בזה, דהנה עיקר דאגת יעקב היה שלא יחטיאנו לבן ובניו כמבואר במדרשים ובמפרשים, ולדעתי עיקר דאגתו היה כי הצדיק מקיים בעצמו אמרם (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמין בעצמך וגו', וזה אף בלעדי לבן ועשו. והנה בהיותו בארץ ישראל לא נתיירא כל כך, דכל מי שרוצה לשמור עצמו, ארץ ישראל שומרו כאמרם במסכת כתובות (דף קי"א.) אמר רבי אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיה לג כד) העם היושב בה נשוא עון, עד כאן. (ונשוא עון, ר"ל מסולק מעון, כמו שאו את אחיכם מאת פני הקודש, ויקרא י ד). והנה סוף פרשת נח (בראשית יא לב) על וימת תרח בחרן, פירש רש"י (ד"ה בחרן) נון הפוכה, לומר עד אברהם היה חרון אף של מקום, עד כאן. וגם אנו נאמר ויצא יעקב וגו' וילך חרנה (בראשית כח י), לחרן היה ראוי לומר, רק בא גם כן לרמז שהלך בחרון, שחרה לו על עצמו לבא לידי מדה זו לילך ממקום המשומר למקום שאינו משומר ומעותד ח"ו לחטא, על כן באה לו ההבטחה והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, דאף שאין המקום נשמר בטבע הבריאה, אתה תהיה נשמר בהשגחה פרטיות, והשיבותיך אל האדמה הזאת, שאז תהיה נשמר בהשגחה בשמירה הכללית של יושבי הארץ הרוצים בשמירה, והבן. והנה מבואר בפסוק (תהלים לז לב-לג) צופה רשע לצדיק, שדרשו רז"ל (סוכה נ"ב:) שמתנקש עליו יצר הרע להפילו, על זה אמר (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו. והיינו כי לא אעזבך, (ביאורו כמו לא יעזבנו) עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ר"ל שאקיים והשיבותיך וגו', דאז יהיה נשמר בכלל יושבי הארץ הרוצים בשמירה, ואין צריך להשגחה פרטית בזה, ולא עביד קב"ה ניסא למגנא כנ"ל, וזה נכון בס"ד.