ישמח משה, ויצא ה׳

ויקח מאבני המקום וגו' (בראשית כח יא). בחולין (דף צ"א ע"ב) איתא, כתיב ויקח מאבני המקום, וכתיב (בראשית כח יח) ויקח את האבן, אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים למקום אחד וכו', וכולן נבלעו באחד. ופירש רש"י (ד"ה נבלעו) נעשו אבן אחד (והובא ברש"י פרשה זו [ד"ה וישם]). ולכאורה הוא דבר תמוה ומבהיל מאד. אבל כאשר נתבונן קצת בענין הבריאה, אין כאן תמיה כי הכל נברא במאמר כי הוא אמר ויהי (תהלים לג ט), והמאמר עדיין קיים והכל תולה וקיים במאמר, והמאמר שהוא סיבת הבריאה, הוא בעצמו סיבת הקיום, וכמ"ש (תהלים קיט פט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכן בכל הבריאה אין דבר שאין בו הכח האלהי המקיימו, דהיינו כח המאמר אשר נתפשט בכל חלקי הבריאה כנודע. והנה רצונו (הבריאה כנודע, והנה רצונו) ית' מן כל הנבראים שישמשו את האדם השלם, כאשר חכמים יגידו בפסוק (קהלת יב יג) כי זה כל האדם (ברכות ו' ע"ב). ואם האדם מתנהג את עצמו על השלמות האמיתי ומשתמש מן ברואי העולם כדרכו, אזי עולה ומעלה הכל עמו, שזה שלמות הכל שישמשו האדם השלם, וזה תכלית בריאתן והמקווה מהן, ואז כח המאמר יוצא לפועל, שלזה הושם מראש מאמרו ית' בכל הנבראים שנבראו לשמש האדם השלם, וכאשר משמש להאדם השלם, אם כן כביכול המאמר בא לשלמותו ולתכליתו, ואזי מתעורר כח המאמר שבאותו דבר ויהיה הדבר ההוא. והנה יעקב בחיר שבאבות ונקרא איש תם (בראשית כה כז), דהיינו שלם משום שהיה האדם השלם בתכלית, וכן נאמר (בראשית לג יח) ויבא יעקב שלם וגו' ויחן את פני העיר, כי זה חנינה גדולה להמקום ולכל אשר בו שישתמש בו האדם השלם, כי זה תכלית שלמותו ובריאתו. והנה כאשר לקח יעקב האבנים לשכב עליהם, הרי באו לשלמותן האחרון כמו שכתבתי, ונתעורר כח המאמר, וממנו היה מה שהיה כי הוא כח הבריאה, ולכך גם יציאת צדיק מן המקום עושה רושם (ב"ר ס"ח ו'), והבן כל זה. ויש קצת רמז לזה במסילת ישרים פרק א', וכן פירש רש"י על ויקם השדה (בראשית כג יז, ד"ה ויקם), תקומה היתה לו, והבן.