ישמח משה, וילך ג׳

בסנהדרין (דף צ"ו ע"ב) מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע עתידות, א"ל תרוייהו מחד קרא (דברים לא טז) הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה, וקם נדרש לפניו ולאחריו, א"ל ממאי דילמא וקם העם הזה וזנה, א"ל נקיט מיהא פלגא בידך. וכבר נתקשו בזה המפרשים. והנ"ל בזה, דהא קשה מהאי גופא דתחית המתים מוכרח דיודע עתידות, דהא זה אינו, רק עתיד להיות ולא הוה ועבר. אך יובן היטב על פי זה מה שכתב הרמ"ע בעשרה מאמרות (מאמר המדות ד' ה' ו') דידיעה בעתידות אינו מכחיש לבחירה חפשיות, דאדרבה על ידי בחירה חפשי מוחלט, ויצמח ענין הידיעה בעתידות, כי אף אדם יודע מה שעושה אם רוצה לעשות דבר ואין מוחה בידו. אך לזה נקרא ידיעה, במה שאינו תולה בעצמו, והבן כי דברינו נכונים מאד. ועל פי זה יתבאר המאמר מנין שהקב"ה מחיה מתים, ומנין שיודע עתידות. היינו מה שאין תולה בו ית' כאמור, ואם כן לא מצי להשיב דמתחית המתים מוכרח גם זה דהא הקב"ה מחיה, לכך השיב וקם העם הזה וזנה, והוא בחירה חפשית מוחלטת הלזה נקרא ידיעה. ועל פי זה יובן גם תשובה השניה, דהא אמרו חז"ל שם (סנהדרין צ"ו ע"ב) ראיה לתחית המתים וכי אהרן לעולם קיים, אלא מכאן שתחית המתים מן התורה. אך זה אפשר היה לדחות, דהא איתא במסכת שבת (דף נ"ה.) דאמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא. ומפרש התם הוא דאמר כי האי ברייתא, אף משה ואהרן בחטאם מתו כו', עיין שם. ואם כן לפי זה כל זמן שלא חטא אהרן, היו ראוי להיות לעולם קיים, אם כן אין ראיה לתחית המתים דזה נאמר קודם החטא, אבל מכיון דמוכרח מכאן שאין (שגם) בענין הבחירה החפשית הידיעה מפלשת, על כרחך ידע השי"ת שיחטא, ואיך כתב בתורתו פלסתר ח"ו, אלא ודאי דתחית המתים מן התורה, וזה נכון בעז"ה. ואם כן מוקם העם הזה וזנה, מוכח הנך שוכב עם אבותיך וקם, והבן.