ישמח משה, ויחי כ״ב

מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך וגו' (בראשית מט כה), ברכות אביך גברו על ברכת הורי (בראשית מט כו). עיין רש"י. והנה בנזר הקודש בבראשית רבה פרשה י"א) פירש הפסוק (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר, כי נחלת יעקב הוא בלי מצרים כמבואר במסכת שבת (דף קי"ח.). והנה בפרשת דברים (א יא) פירש רש"י (ד"ה יוסף) דברכתו של הקב"ה יכול להיות בלי תכלית מה שאין כן ברכה של בשר ודם, אך יעקב נתברך מפי השי"ת, דאיתא במדרש (ב"ר ע"ה ח') כל מה שבירך יצחק ליעקב מלמטה, בירכו הקב"ה כנגדו מלמעלה, והיינו והאכלתיך נחלת יעקב אביך דהיינו בלי תכלית, ואיך יתכן, לזה אמר כי פי ה' דבר, עד כאן דבריו. וכזה הוא מאמר יעקב כאן דאמר ליוסף מאל אביך וגו', כי כל השבטים די להם בברכתי, אבל אתה ואת שדי ויברכך, כי ברכת אביך וגו' דהיינו בלי מצרים כפירוש רש"י (ד"ה עד), וכל זה תהיין לראש יוסף, ואם כן צריך לברכתו של הקב"ה כנ"ל.

והנה עיין במדרש רבה (ב"ר צ"ח כ') על הפסוק הנ"ל ברכות אביך גברו וגו', ועיין שם בנזר הקודש. ולי נראה דהפירוש של המדרש והזוהר (ח"א רמ"ז ע"ב) ופירש רש"י אחד הוא, על פי המבואר בב"ר פרשה י"א (ב"ר י"א ז') דנחלת יעקב הוא בלי מצרים, משום דכתיב בו שמירת שבת, והנה נדחקו היפה תואר והנזר הקודש דהא קיים אברהם כל התורה כולה (יומא כ"ח ע"ב), אבל העיקר כמ"ש מהר"ל מפראג זצוק"ל בספר תפארת ישראל, דיעקב מפני שמתייחס שבת למדתו, הוי מצוה ועושה בזה. והנה עיין שם עוד בנזר הקודש איך על ידי שמירת השבת זוכה לנחלה בלי מצרים, ונכון הוא. והנה בבראשית רבה סי' (צ) [צ"ב] (ב"ר צ"ב ד') איתא אין והכן (בראשית מג טז), אלא שבת, וללמדך ששמר יוסף את השבת עד שלא ניתן, ועיין שם בנזר הקודש דשבת מתייחסת למדת יוסף, עיין שם. ועל פי זה מבואר הואיל ושניהם מקוין האמצעים כפירוש הזוהר והמדרש, על כן ראוים הם לנחלה בלי מצרים כפירוש רש"י, והבן.