א
ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם (בראשית מח ו). כבר כתבו הר"א מזרחי והרמב"ן הוכחות שונות דלא הוי ליוסף זרע אחר רק אלו השנים, ופירוש רש"י (ד"ה ומולדתך) אם תוליד, כולה מוקשה אחת, דאף דמצינו אם, בלשון אשר שהוא ודאי, אבל לא אשר בלשון אם שהוא ספק, עיין ברא"ם שנדחק מאד בזה. ועוד קשה דהולדת הוא לשון עבר. ועוד הקשו המפרשים דלא יתכן שהנביא יסתפק בעת השראת רוח הקודש. ועוד דאיך ח"ו כתבה התורה דבר בטל, כיון דלא מצינו בנים ליוסף מלבד אלו. והנ"ל לישב כל זה, דהרמב"ן חולק על רש"י דלא יתכן שלא יהיה שום נפקותא במה שנחלק שבטו של יוסף לשני שבטים רק לענין הכבוד, רק דהעיקר הוא כמסקנת הגמרא שם שכתב דכל שבט נטל חלק אחד מי"ב וביניהם נתחלק לגברים, ואם כן יש נפקותא גדול, עד כאן דבריו. ונמצא לפי זה כל אחד מבני יעקב ירש חלק אחד מי"ב בארץ, והבן. והנה הרשב"ם פירש על הא דנאמר בתורה קודם איך שבירך יעקב את בני יוסף, ואחר כך סיפר המעשה במה שרצה יוסף להסיר יד אביו (בראשית מח יז) וכל הענין, דזה היה קודם שברכן, רק דמקודם סיפר הברכה שברכן, ואחר כך מפרש הגלגולים שנתגלגל עד שנתהוה זה, עיין עליו. ובאמת הכי הוא פשוטו של מקרא, דמקודם אמר התכלית שהיא הברכה, ואחר כך מספר המאורע. והנה לפי זה נראה דאמירה זו ה' נראה אלי וגו' (בראשית מח ג), היה אחרי ככלות הכל, רק דמקודם אמרה התורה התכלית העיקר שיש צורך להודיע לנו איך להתנחל הארץ, ואחר כך הברכה, ואחר כך המאורע, והוא נכון. ויש ראיה ברורה לדברי, דאיך לא הרגיש יוסף באמירת יעקב שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה), שהקדים אפרים למנשה שלא כסדר, דודאי אינו במקרה בפי הנביא, ולמה לא אמר על הסדר שאמר ראובן ושמעון. והנה מפרשי התורה (עיין רשב"ם פסוק י"ז) פירשו שסבור היה יוסף שאביו סובר שהוא הגישן שלא כסדר, ואם כן קשה על אמירה זו מה חישב, אלא ודאי דזה היה אחר כך, והוא נכון. והנה הברכה היה וידגו (בראשית מח טז), היינו כדגים הללו שפרים ורבים (ב"ר צ"ז ג'), ובאמת נתקיים בבני יוסף, שנאמר (יהושע יז טו) אם עם רב אתה עלה לך היערה. והנה הולדת הוא מבנין הכבד, עיין כלי יקר ריש פרשת תולדות, והנה רש"י (ד"ה וירא) פירש שנסתלק רוח הקודש מעל יעקב כשרצה לברכן, עד שהתפלל יוסף ואז חזר רוח הקודש ובירכן. והנה לפי זה יוסף גרם להברכה של הריבוי שלא על פי טבען, והוי כאלו הוא הוליד לכולן, והבן. והנה יעקב רצה לומר הנפקותא שיש לו במה שחילקן, שלא יסבור שיתחלק הארץ לקרקפתא דגברי, ואם כן אין לו נפקותא רק לענין הכבוד וכמוהו כאפס, לכך ביאר לו ואמר ומולדתך אשר הולדת אחריהם, היינו הריבוי שגרם למנשה ואפרים, לך יהיו היינו שיטלו חלק על שם אחיהם וגו', ואין חילוק בין רב למעט דלשבטים יתחלק, ואם כן יש לך נפקותא גדולה במה שנתחלק לשנים, והבן כי הוא פירוש נפלא בס"ד.
ישמח משה
רשיון: Public Domain
מקור: www.sefaria.org
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…