ישמח משה, ויגש י׳

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (בראשית מה ג). במדרש (ב"ר צ"ג י'-י"א) אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף שהיה קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו, על אחת כמה וכמה כשיבא הקב"ה ויוכיח את כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ כא) אוכיחך, ואערכה לעיניך, איך יכול לעמוד. (ב"ר צ"ג י"א) רבי אלעזר בן עזריה אומר אוי לנו מיום הדין וכו', ומה יוסף שהיה בשר ודם וכו', כשיבא הקב"ה שהוא הדיין ובעל דין ויושב על כסא דין, על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד לפניו. ונ"ל דאבא כהן לא דבר רק במהות החוטא, אבל לא לנגד מי שחטא החוטא, לכך אמר ויוכיח את כל אחד לפי מה שהוא, דהיינו רק מהות החוטא. ורבי אלעזר בן עזריה דבר משניהם מהות המוכיח, ומי שחטא נגדו, על אחת כמה וכמה שאין בשר ודם יכולים לעמוד בפניו, ודו"ק. ועל דרך המליצה אמרתי לפרש אבא כהן ברדלא אומר וכו', כי אין אפשר להשיג השגה אמיתית איך לחרוד לפני הקב"ה, רק אב בחכמה כי היא החכמה האמיתית, דכתיב (איוב כח כח) הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב (תהלים קיא ו) ראשית חכמה יראת ה', וגם מי שהוא ירא את ה' מוסיפין לו, לא למי שאין בו יראה כל עיקר, כי אמרו רז"ל (ברכות דף נ"ה ע"א) אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר (דניאל ב כא) יהב חכמה לחכימין. וגם מי שהוא עניו באמת והוא בעינו כאפס וכאין, כי אי אפשר להשיג שום השגה אמיתית, רק מי שנדבק בה' שהוא אמת וחותמו אמת (שבת נ"ה ע"א), ומי שהוא בעיניו יש, הוא בעצמו מסך המבדיל בינו ובין ית"ש, כמו שפירש הצדיק מהרי"מ מזלאטשוב זצוק"ל אנכי עומד בין ה' וביניכם (דברים ה ה), והבן. והיינו אבא, מי שהוא אב בחכמה וגם כהן משרת לאל עליון, וגם בר דלא, ר"ל בר דלא שהוא בן הכנעה וענוה שהוא בעיניו כאפס וכאין, אומר ומה יוסף וכו', ר"ל שאיש כזה משיג איך לחרוד לפני השי"ת, והבן. והנה אמרתי דהתוכחה הנ"ל מבואר במקרא, דהיה די באמרו ולא יכלו אחיו לענות אותו, והיה מובן גם לקטני השכל דהוא מפני הבהלה, רק דפירושו הוא דידוע (ר"ה ג' ע"א) דכי משמש בד' לשונות, ואחד מהם לשון אם, ועל פי זה יתפרש כמה פעמים בדרך קל וחומר, דהיינו אם דזה הדבר שעוסק בו הפסוק כך, אם יהיה על דרך כך וכך על אחת כמה וכמה. והכי נמי יתפרש כאן ולא יכלו אחיו לענות אותו דייקא שהוא קטנן של אחיו, כי ר"ל בלשון קל וחומר אם נבהלו מפניו, ית"ש כשבא להוכיח מה יענה אם יפקוד אל מה ישיבנו, והבן.

והנה עניתי עוד ואמרתי, דבזוהר הק' (ח"א ר"א ע"ב) איתא אותו המוסר עצמו על הפסוק (בראשית מג יח) ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף, וז"ל: אמר ר' יוסי ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא יסתכלין באורחא דאורייתא, ווי לון כד ייתא קב"ה ויתבעי דיניא מינייהו, ויקם גופא ונפשא למיהב חושבנא על כל עובדיהון, עד כאן. ונקדים מדרש רבה פרשת שמות (שמו"ר א' ה') יוסף (שמות א ה), על שם יוסיף ד' שנית ידו (ישעיה יא יא). והנה מובן כשבורא ית"ש את האדם, הוא נותן בפעם הראשון הנפש לתוך הגוף, ובשעת הדין הוא מרכיב חיגר על הסומא, ומוסיף שנית ידו להשיב הנפש להגוף (סנהדרין צ"א ע"ב). והנה הגוף אינו רק דירה להאדם שהיא הנשמה חלק אלהי ממעל, כעין שהוכיח הראב"ע בהקדמת קהלת על מה שנאמר על המלאכים (דניאל ב יא) די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, עיין שם. ועל פי זה מובן ויראו האנשים, שהיו מתייראין כי, ר"ל על אחת כמה וכמה אם הובאו הנשמה בית, היינו להגוף שהוא בית להם, כמו שאומרים שוכני בתי חומר, והיינו בית יוסף, שהוא מוסיף שנית ידו להשיבו לבית זה, והיינו דברי הזוהר כד יקום גופא ונפשא למיהב חושבנא, והבן.