ישמח משה, האזינו ב׳

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (דברים לב א), יערוף כמטר לקחי (דברים לב ב). הקדמה א', כי כתיב בתורה הק' (בראשית ב' י') ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה. הרי מבואר דהגשם בא מן האדים הלחים העולים מן הארץ לאויר הרקיע, ושם נתכין והיו למים על פני האדמה, וכן כתבו החוקרים חכמי הטבע, ויש להם סעד וסמך וראיה ברורה מזה הפסוק, ומה שאמר הפסוק (ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, היינו שהאד עולה לשמים ושם ניתך, והגשם יורד משם על הארץ, ובימות הסתיו נקפה ונעשה ממנו שלג. ויש להבין לא לכתב לא הא ולא ואו, ר"ל כיון דהאד הוא מן הארץ, למה לו לעלות לרקיע ולירד משם על הארץ לפעול פעולתו, יעשה פעולתו כשהוא בארץ, ועל מה עשה ה' ככה, ודעת לנבון נקל כשהוא במקומו ואין נפרש ונבדל ממקומו, הוא כמו בטל במציאות והוא סגור ומסוגר כעצמים בבטן המלאה, ואינו ניכר מציאותו והוא רק בכח ולא בפועל, ואינו יכול לפעול פעולתו בפועל עד שאויר מוציאו אל רום והוי מציאות בפועל, שם ניתך והיה למים על פני הארץ. כללו של דבר כשהוא במקומו אינו יכול לפעול פעולתו, וכשנבדל ממקומו אז פועל רק למקומו ולשרשו אשר הוא שם, כי כל דבר חוזר לשרשו.

הקדמה שניה, פירש רש"י בפרשת יתרו (שמות כב כ), על דיבור הראשון אנכי ה' אלקיך וכו' (ד"ה אשר), לפי שהיו שומעין קולות הרבה באין מן השמים ומן הארץ ומד' רוחות, אל תאמרו ח"ו הרבה רשויות יש, עכ"ל. הרי מבואר דהתורה ניתנה מלמעלה ומלמטה ומד' רוחות. ולכאורה קשה למה זה, הרי לא עביד קב"ה ניסא למגנא, והיו די אם היו שומעין הקול ממקום אחד, ולא היה מקום לטעות לומר שח"ו הרבה רשויות יש שיצטרך להזהיר על ככה. והתירוץ לזה, כי חכמתו ית"ש חייבה שהתורה הקדושה שילמדו ישראל ויקיימו, ישפיע לכל מקום למעלה ולמטה ולכל הצדדים ועברים, לכך גזרה חכמתו ית"ש שהתורה הקדושה יבא מכל מקום, שאין שום דבר יכול לפעול רק למקומו אשר בא משם ולשרשו. ויש להבין דמשום זה לא היה צריך שיבא התורה מכל מקום לישראל, רק בזה שנשפע אז התורה לכל מקום, יפעל פעולתה בכל מקום אשר התורה שם, ולישראל יבא להם רק ממקום אחד, כדי שלא יוכלו לטעות חס ושלום. אבל התירוץ האמיתי, דכל זמן שהוא במקומה אין יכול לפעול, רק כשהוא נבדל אם משפעת לשורשה כנ"ל בהמטר. והנה שורש התורה הקדושה מאורות העליונים נאצלים ולא נבראים, כאמרם ז"ל (ב"ר י"ז ה') נובלות של חכמה עליונה תורה, וכמו שפירש במגלה עמוקות עם נבל ולא חכם (דברים לב ו), ותרגום אונקלוס עמא דקבילו אורייתא כו' ולא חכימי. והיא פליאה נשגבה משום דקבלו אורייתא, נקראים עם נבל ח"ו. ופירש הוא ז"ל, על פי אמרם ז"ל הנ"ל דהתורה הוא נובלת של חכמה עליונה, והיינו עם נבל שקבלו הנובלת. ואני הוספתי נופך, דהתורה הוא נובלת החכמה העליונה על דרך משל, כמו שנמסרין אבן טוב, והנסירה ממנו מאיר גם כן, אבל הנסירה כנגד האבן טוב עצמו, הוא כקוף בפני אדם. כן המדבק עצמו בתורה לבד, מדבק עצמו בנובלת. אבל המדבק עצמו בתורה וביראה, הוא מדבק עצמו בחכמה העליונה, ומקרא מפורש הוא (איוב כח כח) הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת ה'. והיינו עם נבל ולא חכימי והוא העיקר, דכתיב (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה. ועל פי המגלה עמוקות פירש הצדיק והקדוש מו"ה יצחק מלובלין זצק"ל מה שאמר יתרו למשה נבל תבול (שמות יח יח), דהיינו הטרדה יטריד אותו מהדבקות בחכמה עליונה, ולא ישאר רק בנובלת שהוא התורה. ונחזור לענינינו, דהתורה שרשה בחכמה העליונה, וכשהוא בשורשה הוא כמעט ביטול המציאות, דשרגא בטיהרא מאי מהני ואינה יכולה לפעול פעולתה, וכשהיא נשפעת לאיזה מקום רק בכח ולא יצאה לפועל הגילוי, עדיין הוא רק כח היולי ואינה יכולה לפעול פעולתה, לכך היתה צריכה להגלות מכל מקום לישראל, ואז משפעת תורת ישראל לכל מקום, והבן זה כי נכון הוא מאד בס"ד.

וזה דברי השירה האזינו, שאומר השי"ת לישראל האזינו השמים, כשהטיתם אזניכם אל השמים ואדברה שמעתם דיבורי, וכן ותשמע הארץ, אז שמעתם אמרי פי, שהקול בא מלמעלה ומלמטה, ולמה זה הלא קב"ה לא עביד ניסא למגנא, לזה אמר הטעם יערוף כמטר לקחי, כשם שהמטר אינו משפיע למקורו ולמקומו, רק כשהוא נפרד ממקורו וממקומו, אז משפיע למקומו ולמקורו, הכי נמי לקחי, לכך היתה צריכה לבא מכל מקום. והוא מוסר גדול שקיום התורה מחיה כל העולמות, ואשרי להלומד תורה ומקיימה, כי הוא מאיר לכל העולמות ומכריע את עצמו ואת כל העולמות לכף זכות, וההיפך בהיפך ח"ו. והנה המונים שאינם יודעים את התורה, זה תיקונם שישמעו לבעל תורה מה שמזהירן, ואז אשרי להם שמעו ותחי נפשכם.