ישמח משה, בשלח י״ז

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וגו' (שמות יד כט), אז ישיר משה וגו' (שמות טו א). עיין בספר ברית שלום, ואני הוספתי נופך קצת, כי על נס שבחוץ לארץ אין אומרים שירה (מגילה דף י"ד.) לכך לא אמרו על נס יציאת מצרים גופא, אבל על נס שנעשה במים דהוא כארץ ישראל, אומרים. והיינו הלכו ביבשה בתוך הים, ואם כן נעשה נס בים דהוא כארץ ישראל, לכך אז ישיר, וק"ל. ועל פי דברי ברית שלום הנ"ל יש לפרש אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, וגם אז ישיר, דפירש רש"י (ד"ה אז) עלה בלבו שישיר. דהוא תמוה. ועל פי זה יובן כי נ"ל ליתן טעם להא דכל הארצות לא הוכשרו לומר שירה רק ארץ ישראל, על פי דאיתא במדרש (ב"ר ל"ב ג') ואף שבחו של הקב"ה אומרים כן מקצתו בפניו וכו'. וידוע מה שכתבו דבפניו שרי לשבוחי, דלא שייך לומר סיימתינהו וכו', מה שאין כן שלא בפניו. והנה ארץ ישראל עיני ה' אלקיך בה (דברים יא יב), ורוח נבואה שורה והבן, והיינו טעמא דברייתא דעד שלא נכנסו הוכשרו כל הארצות וכו', דהא איתא בהא דאין הנבואה שורה בחוץ לארץ, והא הוי משה, ומשני עד שלא נתקדש הארץ וכו', ואם כן היה יכול להיות התגלות השראת שכינה בכל מקום, לכך הוכשרו, מה שאין כן אחר כך. והנה אם נחזיק התירץ דמים מקום טהרה, והיינו דמשה לא אמר שירה קודם, רק ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים אז ישיר וגו' עלה בלבו שישיר, ר"ל דעלה בלבו דלא הוי בחוץ לארץ, ופירש בשפתיו אשירה לה' כי גאה גאה, ר"ל כפירוש רש"י כי גאה גאה על כל השירות, וכל מה שאקלס יש בו תוספת, ואם כן אין לשיר רק בארץ ישראל מטעם הנ"ל, מכל מקום אשירה דהרי סוס ורוכבו רמה בים דייקא והוי כארץ ישראל כנ"ל.