ישמח משה, בשלח ה׳

וחמשים עלו וגו' (שמות יג יח). פירש רש"י (ד"ה וחמשים) אין חמשים אלא מזויינים. דבר אחר אחד מחמשה יצאו וכו'. ועיין בתרגום יונתן במפרש דכל חד וחד עם חמשה טפלין סליקו. ונ"ל דכולן שווין לטובה ועולים יחד כאחד, דהנה יש להבין הטעם על ענין נפלא שיהיו ששים ריבוא כולן שווין בחמשה בנים, ובודאי דלא דבר ריק היא. ונ"ל על פי מ"ש בפסוק (שמות י א) בא אל פרעה וגו' למען שיתי אותותי וגו', ובפסוק (תהלים קה לז) ויוציאם בכסף וזהב וגו' (עיין שם אות ז'), ותורף הדברים כי טעם העינוי והעבודה במצרים, היה לבל יתערבו ויתחתנו באומות, וכן מצאתי בזוהר הק' (ח"ב י"ד ע"ב) כמבואר שם (בפרשת בא אות זיי"ן). ובהקדים עוד דברי האלשיך בפסוק (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם וגו'. כי כח ההולדה של ישראל, הוא רק אות ה' הן באברהם והן בשרה, עד כאן. ולרמז זה היה לכל אחד חמשה בנים, להראות כי הכח של ה"א בם בתולדה, ולא נתערב בם זרע אחר, והבן. ועל פי זה רמז זה יוצא מהפשוט אין חמשים אלא מזוינים, על פי שפירש בעטרת שלמה בשם חכם אחד, כי העם היינו הערב רב היה עליהם החשש פן ינחם וגו' (שמות יג יז), אבל בני ישראל הלכו בבטחון חזק ומזויינים לרשת את ארצם אשר ניתן לאברהם, עד כאן. ועל זה יפול לב האומרים אם בגופן שלטו וכו', ואם כן אינם זרעו של אברהם כלל, לכך היה לכל אחד חמשה בנים להורות כנ"ל, ונרמז גם כן בתיבת וחמשים. ועל זה קשה הא ילדו ששה בכרס אחד (שמו"ר א' ח'), ואיך יתכן שיצא כל אחד רק עם חמשה בנים, והלא מסתמא ילדו כמה נשים ב' או ג' פעמים, לזה צריך לומר דנשתיירו רק אחד מחמשה, ואם כן כל הפירושים בתיבת וחמשים בקנה אחר עולה, ודוק.