ישמח משה, בראשית כ״ד

ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' (בראשית ד ג) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וישע ה' אל הבל וגו' (בראשית ד ד). הנה רבים ראו כן תמהו מה נשתנה זה מזה כיון שכל אחד הביא משלו ממה שעסק בו. ועוד דראוי לומר והבל הביא מבכורות צאנו, ושני תיבות גם הוא, אך למותר ואין להם הבנה לכאורה. והנ"ל כי אצל קין נאמר מנחה לה', ואצל הבל לא נאמר מנחה לה', והיינו כעין שפירש האברבנאל בפרשת וישלח בפסוק (בראשית לג י) כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים, כלומר שאין מנחתי אלא כערך האדם המקריב קרבן לגבוה שהוא לתועלתו, לא לצורך האל, כן היא המנחה שהבאתי אליך מכונת לתועלתי לא לתועלתך, ובעבור המנחה הזאת ראיתי פניך כראות פני אלקים שיביאו לפניו מנחה משום ולא יראו פני ריקם (שמות כג טו), עכ"ל. והנה על דרך משל מי שמביא דורן למלך בחשבו שהוא מטיב למלך במה שנתן לו דורן, אינו מביא כל כך בהכנעה. מה שאין כן המבין ויודע שכל מה שהביא לא נחשב אצל המלך לכלום, רק דמה לו לעשות כיון דאי אפשר לו להביא דבר שיהיה נחשב אצל המלך, וחושב כיון שהכל עובדים למלך, גם אני צריך לעבדו, ועל כן אעשה מה שבכחי ואביא דורן כפי אפשרות אף שאינו אצל המלך כלום, וכשמביא במחשבה זו מביא בהכנעה רבה ומכסה כלימה פניו בחשבו כי אין זה כלום לפני המלך, ואז המלך בראותו הכנעתו, יודע כי עבדו בכל כחו, מקבלו רצון. מה שאין כן השוטה החושב בדעתו שטובה עושה עם המלך במה שמביא לו דורן, מביא מן הבא בידו, בחשבו שגם זה טובה עושה עמו שנתן לו בחנם ובא לפניו בעזות מצח, והמלך החכם המבין כל זאת, משליכו מעל פניו לומר אינני צריך לא לך ולא לדורן שלך. וזהו שאמר הכתוב ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' שחשב שהיא דורן להשי"ת, ודי בזה שהוא נותן דורן בחנם. והבל הביא גם הוא, ר"ל שידע והבין שכל זה אינו כלום לנגד מלך מלכי המלכים ולא צריך לו, רק שהביא כדי שגם הוא יביא, כיון שכל הנבראים עובדין אותו ית"ש, גם הוא צריך לעבדו במה שבכחו, על כן הביא מבכורות צאנו ומחלביהן כל מה שהיה אצלו בסוג האפשר, ואף על פי כן לא ערב אל לבו לומר כי זה מנחה לה' מצד המקבל ח"ו, רק בבחינת הנותן כי הוא מביא כל מה דאפשר, על כן וישע וגו'. ומזה מוסר גדול דלא לחזיק אינש טיבותא לנפשיה לומר שמעשיר את השי"ת כביכול במה שמסגל מצות ומעשים טובים, רק ידע ויבין וישכיל כי אין זה כלום לנגד גדולתו ית"ש ולנגד עבודת העליונים, והבן זה.