ישמח משה, בלק י״ג

במסכת סנהדרין (דף פ"ב ע"א) שם והמה בוכים פתח אהל מועד (במדבר כה ו), שנתעלמה מהם הלכה, אמר פנחס כך שנית לנו רבינו ברדתך מן ההר הבועל ארמות קנאין פוגעין בו, אמר לו משה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא, מיד (במדבר כה ז) ויקם פנחס מתוך העדה, עכ"ל הגמרא. והנה קשה טובא. (א), איך יתכן שנשכח ממשה, הלא איתא (במדרש רבה שיר השירים בפסוק ישקינו סימן ד') אלולי שאמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו וגו' (שמות כ יט), היינו לומדים ולא היינו שוכחין וכו'. ואם כן כיון שמשה בעצמו שמע מפי השי"ת, איך יתכן בו שכחה. (ב), יש לדקדק דהיה ראוי לומר נשכח מהם הלכה, ומה הוא הלשון נתעלם. (ג), כיון שהזכיר פנחס את משה ההלכה, למה לא נזדרז משה לקנא קנאת ה' צבאות, ולמה כיבד לפנחס במצוה זו. (ד), מה הוא המשל קריינא דאיגרתא.

והנ"ל על פי מה ששמעתי הטעם דמשה לא עשה זאת, לפי שהוא בעצמו עצם התורה, וכיון שאין מורין כן לא הוי עצם התורה, רק קנאת ה' צבאות תעשה זאת, והבן. ויש להמתיק דבר זה, דהיינו קרן אור פני משה דתורה אור, עיין בפתיחה למורה נבוכים ובקרקש שם. וכמו שפירשו על יד תליתאי (שבת פ"ח ע"א). והנה נראה ברור כמו שכתב בעשרה מאמרות (מאמר חיקור דין חלק ב' פרק ט"ז), שכל אחד יכול לראות חלקו בהלוחות אם זכה, ועיין מ"ש שם ביעוד ירמיה (לא לב) על לבם אכתבנה. ועל פי שכתב האר"י בהא דמחדדנא טפי מחבריה משום דחזיתי לר' מאיר וכו' (עירובין י"ג ע"ב), כל שכן ביכול להסתכל בפני משה שהוא עצם התורה, ואור עצמיות ואמיתת היה מאיר עליו, היה המסתכל יכול לראות כל חלקו בהתורה אם זכה, וכיון שלא זכו, ויראו מגשת אליו (שמות לד ל), כנ"ל ברור. והנה התורה נקראת אגרת, וכמו דאיתא במדרש (שמו"ר כ' ז') דפרעה צווח ווי (שמות יג יז), מי משדר לי אגרת. ר"ל דהודעה אלקית נקרא אגרת, וכמו דאיתא במסכת מגילה (י"ט ע"א) נקראת ספר ונקראת אגרת, על פי הנזר הקודש (בב"ר פרשה סימן ב' (ב"ר א' ב')) דהמשיל התורה לדפתראות ופינקסאות, לפי שבה חקוקים ומצוירים כל המדריגות הרוחניות של כל היצורים והנעשים, עיין שם. מכל אלה יתכן דנקראת אגרת. והנה ידוע (ברכות ל"א ע"ב) דמורה הלכה בפני רבו דחייב מיתה. והיינו נתעלמה מהם הלכה שלא היה נשכח מהם, רק שנתעלם מהם שלא יוכלו לקיימה, שמשה לא יתכן לקיים בעצמו, ולהורות לאחרים אי אפשר דאין מורין כן, ולאחר אי אפשר לקיים, דהוא מורה הלכה כיון שמשה ראה ולא עשה, לכך המה בוכים שידעו הלכה, ולא ידעו תחבולה האיך לקיימה. נתן השי"ת בלב פנחס לומר למשה כך שנית וכו', ר"ל שהוא קושיא על מה שרבינו אינו מקיים הלכה, והשיב לו הטעם האמיתי על מה שהוא אינו מקיים קריינא דאיגרתא, ר"ל מי שהוא במדריגת דהאגרת, ר"ל התורה קרא בו מצד שהוא עצם התורה, איהו להוי פרונקא ר"ל שליח לדבר זה בתמיה, ומזה יובן דאדם אחר יוכל לעשות ולא הוי הוראה רק ממילא מובן, מיד ויקם פנחס וגו', דשוב לא הוי מורה הלכה בפני רבו, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד. ועל פי זה אמרתי גם כן לפרש כך שנית לנו ברדתך מן ההר, לפי שהוא עצם התורה איך יתכן שהוא לומד הלכה זאת, לכך אמר ברדתך מן ההר, שאז נאמר לו לך רד (שמות לב ז), ואיתא דאז נשאר כשאר תלמיד חכם אחד מאלף, ואם כן אז הוי יכול ללמדה, והבן.