ישמח משה, בא י״ג

והיה לכם למשמרת וגו' (שמות יב ו). במכילתא (הובא מקצת ברש"י [ד"ה והיה] וכולו בחן טוב) וז"ל: מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ו) ואעבור עליך ואראך וגו', הגיע שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה שהוא גואל את בניו, ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר (יחזקאל טז ז) שדים נכונו וגו' ואת עירום וגו', ונתן להם הקב"ה ב' מצות, מצות פסח, ומצות מילה שיתעסקו וכו', וכן הקדים לקיחת הפסח ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה, ר' אליעזר אומר ד' מצות היה בידם שלא שינו את שמם וכו', ומפני מה קדם לקיחת הפסח ד' ימים, לפי שהיו ישראל שטופין בעבודה זרה והיא שקולה ככל המצות שבתורה וכו', אמר הקב"ה (שמות יב כא) משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצותי, עד כאן. ונ"ל ביאורו, כי ידוע דדור המדבר היה בהם ביציאתן ממצרים אמונה, כמו שנאמר (ירמיה ב' ב) זכרתי לך חסד נעוריך, לכך אמר ר' מתיא בן חרש שאין נוטלין שכר אלא על המעשה, אף שהיה בהם אמונה צריך להיות בידם מעשה המצות, ודברי ר' אליעזר יתפרשו על פי המבואר בספר מעשה ה' (במעשה תורה פרק ל"ד, ובמעשה בראשית פרשה כ' כ"א), ששבע דרכים יש למנוע מן החטא, ויצר הרע מגביר ומנצח לכולם, ועל כן יש לו שבע שמות (סוכה נ"ב ע"א), ועל כן העונש בשבע, שבעתים יוקם קין (בראשית ד כד), ויספתי ליסרה שבע על חטאתיכם (ויקרא כו יח), שבע יפול צדיק (משלי כד טז), ועל כן הספירה בשבע כמו שמבואר שם (בפרק ל"ד במעשה תורה). ועל פי זה נ"ל ביאור אמרם (סוכה דף נ"ב.) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כי הנאחז במניעה היותר גדול, הוא מגביר בניצוח היותר גדול עד להמונע מאהבת הבורא אין לו שום ניצוח, רק אפיקורסת שהוא היותר רע מכולם והבן. ולפי זה במצרים שחטאו, היו צריכין לשבע מצות לתיקון שבע בחינות הנ"ל שבע נגד שבע, וזה דעת ר' אליעזר לא כדעת ר' מתיא בן חרש שאמר שאינו נחשב רק מעשה, רק הכל נחשב, רק שלא די באמונה לבד, כי צריכין לשבע מצות כנ"ל, לכך נצטוו גם על הפסח ועל המילה, ושמא תאמר דעדיין אינם אלא שלש, אמונה, ופסח, ומילה, לכך אמר דד' היו בידם, ואם כן הרי שבע, ועל הא דהקדים לקיחת הפסח ד' ימים, אמר טעם אחר כנ"ל, ודוק.

והנה יש לדקדק בדברי המכילתא הנ"ל, דמה הוא הלשון הגיע שבועה, הגיע הקץ היה ראוי לומר, או הגיע זמן השבועה. והנ"ל שבאמת עדיין לא הגיע הזמן כנודע, רק ולא יכלו להתמהמה (שמות יב לט) כידוע פירושו, ואם כן הקץ לא הגיע, רק אמר שהשבועה הגיע שאם לא יגאלו אז, שוב לא יהיו קיום להשבועה, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועיין בספר חן טוב שהאריך לפרש המאמר מכילתא הגיע שבועה וכו', ותורף דבריו כי כמו שבגלותינו יש שני קצים מיוחדים, זכו אחישנה לא זכו בעתה (סנהדרין צ"ח ע"א ישעיה ס כב), כן היו הדבר במצרים, שאם היו זוכים היו נחשב להם הד' מאות שנה מעת לידת יצחק, ואם לאו לא נחשב להם רק מיום רדתם למצרים, בפירוש אמרו רז"ל (שהש"ר פ"ב) שהקב"ה היו מדלג על הקצים ועיבורים, ולזה צריך זכות רב, וזה שאמר הכתוב (יחזקאל י"ו (טז) ח') ואראך והנה עתך עת דודים, ר"ל הגיע עתך לקיים השבועה בעת דודים דוקא, אם תהיו דודים אהובים במצות, ואת ערום ועריה מהמצות ואינך אהוב לפני למהר את הקץ, לכך נתן להם ב' מצות להיותם אהובים לפניו, עד כאן דבריו הצריך לענינינו. ועל פי זה נ"ל לפרש מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או כלו חייב, כי ידוע שיש שני זמנים בעתו ואחישנה (סנהדרין צ"ח), והנה בעתו נקרא שליחות, שהוא שלוח מהשי"ת לא מצידנו, ואחישנה נקרא בא שבא מעצמו, וכמו שפירשתי באסוף אסיפם (ירמיה ח יג), (תמצאנו בפרשת בראשית בביאור המדרש (ב"ר ג' ג') שמחה לאיש במענה פיו, משלי טו כג), עיין שם. ועל כן נאמר (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח וגו' לפני בא יום ה', שולח דייקא והבן. והנה זה ידוע דאז ביציאת מצרים לא היה עת דודים, רק משום ולא יכלו להתמהמה עשה הקב"ה עת דודים. והנה כמו שכתב החן טוב דמגאולה העתידה נלמד לגאולת מצרים, אף אנו נאמר בהיפך הרי זה בא ללמד וכו', דמגאולת מצרים נלמד גאולה לעתיד. וזה ידוע דכל ישראל הם שיעור אומה, ואם כן כל זמן שיש צדיקים, יש לכלל ישראל חלק בקדושה ואין נכרתין, וההיפך ח"ו מובן. ועל פי זה יתבאר אין בן דוד בא דייקא, דהיינו אחישנה כמ"ש אלא או בדור שכולו זכאי דהיינו זכו אחישנה, או בדור שכולו חייב ואם כן לא יוכלו להתמהמה, ויעשה הקב"ה ברחמיו עת דודים אפילו תוך זמנו, והיינו כולו הפך לבן טהור הוא (ויקרא יג יג). והבן.