ישמח משה, בא ח׳

דבר נא באזני העם וישאלו וגו' (שמות יא ב). הנה אמרו רז"ל בברכות (דף ט' ע"א) אין נא אלא לשון בקשה, אמר להם בבקשה מכם שאלו ממצרים וכו', כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. והנה ידוע מה שדקדקו דתיבת בהם הוא אך למותר, קיים ולא קיים מבעיא ליה. והנ"ל בזה דבלא זה קשה טובא דאיך יתייחס זה לאברהם שיתרעם עליו ית"ש דהרהר אחר מדותיו ית"ש, הלא כל זה מעלתו של אברהם שלא הרהר אחריו ית"ש מעולם שאמר לו לך מארצך וגו' (בראשית יב א), ותיכף הביא הרעב שם (בראשית יב י), ולא הרהר. וכן אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ואחר כך אמר קח נא את בנך וגו' (בראשית כב ב), ולא הרהר אחריו ית"ש, ועכשיו יתרעם עליו ויהרהר אחר מדותיו ית"ש, והלא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם (חולין ז' ע"ב). אבל הפירוש האמיתי שבודאי ידע השי"ת שלא יתרעם עליו אברהם ויצדיק אותו ית"ש, רק שיתרעם על בניו, וגם זה לא רצה השי"ת שיהיה תרעומות לאברהם על בניו. וביאור הדברים, כי בלאו הכי יש להבין מה זה שאמר ה' לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, מה לו בבצע כסף וכבר עמדנו על זה. אבל הענין הוא נ"ל על פי מה שאמרו רז"ל (שמו"ר פרשה א' (פ"א) כ"ח, ע"פ ויק"ר פל"ב ה') בזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים, ואחד מהן שלא היה בהם דלטורין. והמופת על זה היא כי אותו הדבור וישאלו ממצרים וגו', נאמר להם כמה חדשים קודם צאתם, ועם כל זה לא היה בכל הששים ריבוא אחד שיהיה הולך רכיל ומגלה סוד למצרים, כי אלמלא ידעו לא השאילו להם, וזה שהודיע ה' לאברהם שיצאו ברכוש גדול, להורות לו שלא יהיה בהם דלטורין ובזכות זה נגאלו. ועל פי זה מבואר, כי כבר ביארתי הטעם שנענשו על מכירת יוסף, אף שהיה נצרך להשלמת הגזירה של ברית בין הבתרים, ואמרתי כי לרעה איכא חזרה (ברכות ז' ע"א), והכונה באמירת הרעה כדי שישיבו ולא יבא הרעה, כמו שפירשתי בפסוק (איכה ג' ל"ח) מפי עליון לא תצא וגו', ומה שיצא כדכתיב (עמוס ג ז) כי לא יעשה אלקים דבר כי אם גילה סודו וגו', הוא משום מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט), כלומר שיעשה תשובה, עיין שם. והמקיים הגזירה ומסייע להקיום, יחרה אף ה' עליו לומר מי בקש זאת מידך, יותר טוב היה שתבטל הגזירה, והבן זה. והנה במדה טובה האמירה היא כדי שלא יהיה חזרה, ונמצא אם הבטחתו ית"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא היה מתקיים, היה תולה בוקי סרוקי בבניו שבודאי הם עצמם קלקלו והפסידו לעצמם מחמת דלטורין וגילו מסתורין למצרים דהיינו מה שנאמר להם שישאל, ונמצא הפכו רצונו ית"ש, כי האמירה לרעה שהיה הכונה באמירה כדי שישיבו ויהיה חזרה, גרמו הם בעצמם שיתקיים, והאמירה לטובה שהיה הכונה כדי שלא יהיה חזרה ויתקיים, הם גרמו שלא יתקיים. וזה דבריו של אברהם ועבדום וענו אותם, שהיא לרעה וראוי היה שלא יתקיים קיים בהם, ר"ל על ידיהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהיא לטובה, וראוים היה שיתקיים לא קיים בהם, ר"ל על ידיהם, כי בודאי ה' הצדיק, רק שהם גרמו וקלקלו והפסידו לעצמם, ככה יתרעם על בניו, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (תהלים (קב לז) ק"ב ל"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, ר"ל שהוציאם בכסף וזהב, מזה מופת שלא היה בהם כושל היינו מגלה מסתורן, והבן.

עוד נ"ל לפרש הפסוק הנ"ל (תהלים קב לז) ויוציאם בכסף וזהב וגו'. על פי שכתב הפרשת דרכים (בדרך מצרים), כי הקב"ה היה דן אותם ביציאת מצרים על שם העתיד לטוב ולא רע, כי זה דרכו ית'. והנה מבואר בזוה"ק שאינו מציל בדרך נס למי שעתיד לחטוא, כי למה לעשות נס לרעה. והנה דרשו רז"ל (סנהדרין דף ק"ב.) ודי זהב (דברים א א), בשביל זהב שהשפעתי להם וכו'. ואם כן קשה טובא למה לו נס של נתינת החן לרעה, אלא ודאי כדעת המדרש שישראל לא חטאו רק הערב רב, והם לא היו גרי אמת כי נתגיירו בעת גדולת ישראל, ועל אלו נאמר (איוב יב כג) משגיא לגוים ויאבדם, דהיינו שמניחם על בחירתם, מה שאין כן בישראל. ועל פי זה יתפרש מאמר רז"ל (ברכות דף ט' ע"א) דבר נא באזני העם, אין נא אלא לשון בקשה, כי ישראל היו אז במדריגה העליונה שבאמונה ובטחון, כמו שנאמר (ירמיה ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך וגו', ולכן אין כסף נחשב בעיניהם למאומה, כי אצל הקב"ה אין צריך לבית יד וק"ל, ולא רצו בהון ורכוש שלא יחטאו, כמאמר שלמה (משלי ל' ח) ריש ועושר אל תתן לי, רק הקב"ה הכריחם שלא יאמר אותו צדיק, ואם כן מבואר טענת משה אתה גרמת להם, כי הם לא רצו ובאמת לא חטאו ישראל רק שנענשו על שלא מיחו. ועל פי זה מבואר הכתוב ויוציאם בכסף וזהב, מזה מוכח שלא היה בשבטיו כושל, כלומר שהם לא חטאו רק הערב רב כנ"ל, והבן.