ישמח משה, בא ה׳

נטה ידך וגו' וימש חשך וגו' (שמות י כא), ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י כב). יתבאר על פי מ"ש באהבת דודים (דף מ"ג ע"ב), דעונות גורמים דהחשך מכסה ואין השמש מאיר לסיהרא, וכשהקב"ה מייסר לבריותיו, מושכין החשך למטה ואז השמש מאיר לסיהרא, והבן. הכי נמי ישראל חטאו, ואף כי עבדו מתוך שיעבוד ומצרים הם הגורמים כדאיתא במדרש (ילקו"ש רמז רל"ד), מכל מקום חטא ישראל פוגם בטבע הסגולה בשרשן ומקורן שהוא גבוה מעל גבוה, ואז כאשר נענשו המצרים הגורמים, נמשך החשך למטה, דהחשך היה חשכת העבירות של ישראל שגרמו בהאורות העליונים ונמשך למטה, והיה כפול ומכופל מחמת עבות העבירות שעבדו ע"א והיו במ"ט שערי טומאה. ואפשר שאם לא היה החשך נמשך למטה, לא היו יכולים להגאל, והיינו דכתיב וימש חשך, עיין ברש"י (ד"ה וימש) דהוא חסר אל"ף, לרמז דהחשך הזה היה לעיל נרגן מפריד אלו"ף (משלי טז כח), דהיינו אלופו של עולם מן המדות העליונות. וגם וימש לשון הסרה עיין ברש"י (ד"ה וימש), דמלמעלה סר החשך. וזה שאמר הכתוב (תהלים (קה כח) ק"ה פסוק כ"ח) שלח חשך, דמשמע שהיה במקום אחר כבר, ושלחו לכאן ויחשיך, ושמא תאמר כלום משא פנים יש ח"ו דישראל חטאו ומצרים נידונים, דהא מחטא מצרים אין פגם למעלה, לזה אמר ולא מרו, קאי על ישראל דלא מרו במזיד ח"ו, ומצרים הם הגורמים לכך נענשו, והבן. ולפי זה מדוייק מאד לשון הפסוק ויהי חשך בכל ארץ מצרים וימש חשך דהיינו מלעילא, ולפי זה אתי שפיר הפירוש של וימש, כתרגומו דוימש הוא לשון הסרה, ולא קשה קושית רש"י עליו עיין שם, דלפי פירוש רש"י קשה דהא חסר אל"ף ופירוש רש"י דחוק, ולפי התרגום נכון שסר החשך ר"ל מלמעלה, ואז ולכל בני ישראל היה אור במושבותם דייקא היינו בשרשם, על דרך שפרשו (ויקרא (כה כג) כ"ה כ"ג) כי גרים ותושבים אתם עמדי, כלומר בעולם הזה אתם גרים, ותושבים אתם עמדי. ועל כן בכל המכות היה בהתראה ובחשך לא היה בהתראה, לפי שהיתה צריכה בהכרח להסיר החשך מלמעלה, והבן. וזה גם כן דברי דוד שלח חשך מלעילא, ויחשיך למטה ולא מרו את דברו, ר"ל אף אם לא היו המצרים מרו שוב את דברו הוכרח החשך, לכך לא היה התראה. וכן כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והיינו דכתיב (ישעיה ס' ב') כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, כי הם הגורמים להחטיא את ישראל, ועליך יזרח ה' והבן. ומזה מוסר גדול שמה שהחשיך בעונו ימשוך למטה על עצמו, כמ"ש הראשית חכמה (שער התשובה פרק ג') עיין שם, ויכופר במה שהחשיך עצמו בהצער שנצטער על מה שעבר, והבן.

עוד יתבאר (שמות י כא) ויהי חשך וגו' עד (שמות י כב) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. על פי הנזר הקודש (פרשה נ"א סי' א') עיין שם כי דרך רשעים באפילה (משלי ד יט), ואיתא במדרש (ב"ר ל"ג א') הובא בנזר הקודש, רשעים חשך וגיהנם חשך, חשך יכסה חשך. והנה המצרים רשעים ארורים דרכם באפילה, והמשך עליהם חשכת גיהנם אשר יכסה האפלה, והיא העדרו שנתבטל במציאות כמו אור מפני אור, כמ"ש בפסוק (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש, והפסוק (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב, (תמצאנו בפרשת בשלח בהפטורה). ומזה תבין כי זה לעומת זה וכו', וזה המכוון של גיהנם, והבן. והנה הדרך שלהם הוא רק באפילה, ואם כן כשנתבטל, נתבטל הדרך שלהם. אבל הצדיקים זה דרכם בקודש כבר אמרו רז"ל (ברכות ס"ד.) הצדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל, ועל כן נקרא עולם הבא דרך חיים, וזה שאמר הכתוב (תהלים א' ו) כי יודע ה' דרך צדיקים, ר"ל אוהב כמו שפירשו מלשון אשר ידעו (דברים לד י), על כן הוא נצחי כי אהבתו נצחית, ודרך רשעים תאבד כנ"ל. והיינו ויהי חשך על ארץ מצרים, כמו על הקללה (דברים כז יג), ר"ל על ארץ מצרים ערות וחשכת הארץ, וימש חשך כנ"ל, וגם ויאמש כמו שפירש רש"י (ד"ה וימש) אמת ויוצא מהפשט, כי וימש הוא על ידי ויאמש, והבן. וגם וימש חשך, הוא רמז על רשעי ישראל שמתו אז, כי הרשעים חשך כנזכר במדרש (שמו"ר י"ד ג'), ויהי חשך אפילה, ר"ל חשך של אפילה חשכת גיהנם כנ"ל, וכן הוא בילקוט (ילקו"ש רמז קפ"ו) ומאין הביא עליהם חשך מחשכת של גיהנם, ולא ראו איש את אחיו כי חשך יכסה חשך, ולא קמו איש מתחתיו ורמז כי נאבד הדרך שלהם והבן זה, כי כל חיות מושפע ממקור החיות, רק שהצדיקים מקבלין חיותם בקירוב מקום, והרשעים בריחוק מקום על ידי השתלשלות ומקבלין ממקור הראוי להם, וכשנתבטל המקור החיות, הם בלי תנועה כי גדר החי מתנוע, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כי אין חשך מכסה אור, רק חשך מכסה חשך כנ"ל.