ישמח משה, אמור י״ז

ולקחתם לכם וגו' (ויקרא כג מ). ודרשו רז"ל (סוכה דף מ"ג.) לכם משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול. באור ליום ד' פרשת בא תקנ"ד לפ"ק נתגלה לי בחלום תירץ על קושית התוספת דריש פרק לולב הגזול (סוכה ל' ע"א, ד"ה משום), דהקשו דלמה לי לכם למעוטי גזול ביום טוב ראשון, תיפוק ליה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה כמו ביום טוב שני, עד כאן. דלא קשה מידי דהא איתא התם (סוכה ל' ע"א) כי זבניתו אסא מעכו"ם, דלגזזו עכו"ם ולא לגזזו אינהו, כי היכי דלהוי יאוש בעלים בידייהו, ושינוי רשות בידינו, (ופירש רש"י (סוכה ל' ע"ב, ד"ה וקרקע) וקסבר יאוש גרידא לא קני, ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוי אם אתם תחתכהו מן המחובר). והנה קשה אמאי קבע דין זה במזבני אוונכרי דוקא, ולא בכל קונה ירקות או פירות מעכו"ם, דהא איתא במסכת ברכות (ב"ק צ"ד ע"א) דמי שגזל ובירך, אין זה מברך אלא מנאץ, שנאמר (תהלים י ג) ובוצע בירך וגו'. מיהו לא קשה מידי, דהא ודאי מנאץ לא הוי, כיון דאיהו לא גזל מידי רק זבין מעכו"ם, ואינו יודע כלל אם היה של ישראל או שלו, רק כאן דהתורה מועטה גזול מגזירת הכתוב דדוקא לכם בעינן, הזהירו על הדבר דמכל מקום גזל הוי, כיון דלא הוי יאוש קודם בתלוש ואחר כך שינוי רשות, וכפירוש הראשון של רש"י, ולא כפירוש הב' מחמת מצוה הבאה בעבירה, דהא בלא זה קשה על פירוש הב' של רש"י, מאי מקשה סוף סוף כי גזזו אוונכרי הוי יאוש בידייהו ושינוי רשות בידן, הלא כיון דעבירה הוי, למה לא יזהירן שלא יעשו עבירה, הלא אוונכרי ישראל המה, ומה בכך דבידן לא הוי מצוה הבאה בעבירה, אלא ודאי דעבירה ליכא, וזה ברור. ואם כן לפי זה לא קשה מידי קושית התוספת הנ"ל, דהתינח אם התורה מיעטה, אם כן אם גזזו אינהו אינם יוצאים ידי חובתן אם ידוע שהיה של אחד מישראל אף דלא ידוע כלל מאן ניהו, מה שאין כן מצוה הבאה בעבירה אין כאן, כמו דלא הוי מנאץ, עד כאן והוא נכון בס"ד, (ועיין מ"ש פרשת בראשית עוד שני תירוצים על קושית התוספת הנ"ל).