יסוד ושורש העבודה, ט; שער הצאן ז׳

תפלת מוסף דרגלים

(ומפני חטאינו) כו' הנה כבר מלתו אמורה במוסף דר"ח כלל הכוונה דכל תפלת המוספין עיי"ש אך מוסף עליהם דרגלים שתקנו אנשי כה"ג לומר או"א מלך רחמן כו' ושם נעלה ונראה ונשתחוה כו' כי בזמן שבית המקדש היה קיים היו כל עם הישראלי עולים בכל רגל לבית מקדשינו להראות עצמינו לפני בוראנו ית"ש ויתעלה ובזה היה שמו הגדול נתגדל ונתקדש בכל התבל וביחוד פרסו' של הבנין הגדול והנכבד והמפואר של בהמ"ק והנסים שנעשו בו ע"י השראת השכינה הקדושה שם. נשמע בכל העולם גם הגדולה המפורסמת שהי' אז לישראל וע"י כל זה נתגדל ונתקדש שמו הגדול ית"ש ויתעלה בכל העולם והן עתה נתהפך קערה על פיה בשביל עונינו הרבים לכן תקנו אנשי כה"ג לנו להתפלל ע"ז בשלש רגלים גם בימים הנוראי' ר"ה וי"כ ימי הכתיבה והחתימה לטובה הנוסח מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך כו' גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי כו' לכן ראוי לכל איש הישראלי לומר ומפני חטאינו כו' במרירות נפש מאוד ומי שעלול לירידת דמעות ראוי שפלגי מים תרד עיניו ולהוריד כנחל דמעה ע"ז גם בתפלה (אלהינו ואלהי אבותינו) מלך רחמן רחם עלינו כו' ראוי לומר במר נפש מאוד אולי ירחם עלינו ודי בהערה זו:

נשיאת כפים
גודל מעלת ברכת כהנים והגבהת ידם הימנית על השמאלית דוקא בעת נשיאות כפיהם מבואר ברעיא מהימנא פ' נשא דף קמ"ה ע"א וז"ל פקודא כ"ב לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפו דאצבען כו' וע"ד בברכתא דקא בריך כהנא ית עמא אצטרך לזקפא ימינא על שמאלא ולעיינא בעינא טבא. וכד פריש ידוי כהנא שכינתא שריא על אנון אצבען דהא קב"ה אסתכ' עמי' דכהנא באנון ברכאן וישראל מתברכין מתרין סטרין מעילא ותת' מעילא שכינתא דשריא על אנון אצבען וכהנא דקא מברך ת"ח מלין דקא עבדי מתערין מלין לעילא כגוונא דא בפרישו דאצבען דכהנא לתתא אתערת שכינתא למיתי ולשרי' עלן כו' וכהנא בעי לברכא בעינא טבא באסתכמות' דשכינתא כמה דאתמר. בההוא שעתא דברכתא דא נפקא מפומי' דכהנא אנון שתין אתוון נפקין כו' וכלא שכינתא עלאה ושכינת' דלתתא אודין בכהנא באנון ברכאן עכ"ל ועיין ג"כ בפ' פקודי דף רכ"ה ע"א מענין זה. (וע"כ) כל איש איש מזרע אהרן והוא הול' ליש' את כפיו הלו' ילך בשמחה עצומה והברכה יהיה בשמח' רבה ועצומה וכוונ' השמחה הלא המה באו בשערי' הקודמים בעליית הכהן לתורה ע"ש ויזהר מאוד ומאוד שיזקוף ידו הימנית על השמאלית כמבואר בזה"ק הנ"ל וכן מבואר בש"ע סי' י"ב ע"ש וטוב עין הוא יברך ונותן הברכה בעין יפה כמבואר בזה"ק הנ"ל. ויזהר מאוד להדגיש היוד של תיבת וישמרך ותיבת ישא שלא יקרא ואשמרךָ. אשא באלף לקלות תוצאות אותיות הגרון. (וכל) העם ישמעו ברכת הכהנים כשהוא יוצא מפי כהן באימה וביראה כמבואר בזה"ק פ' נשא דף קמ"ז ע"א וז"ל תאנא בההיא שעתא דכהנא פריס ידוי ומתברכין עלאין ותתאין צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא ולנדע דההיא שעתא עידן רעותא אשתכח בכלהו עלמין ולית דינא בכלהו עכ"ל. ועיניהם ישיתו לנטות בארץ כמו שעומד בתפלה ממש כמבואר בש"ע סי' קכ"ח סעיף כ"ג ע"ש. ויכוין לבו לכל תיבה ותיבה שיוצא מפי הכהנים ולא יאמר שום פסוק הנדפס בסדורים כמבואר בש"ע סי' הנ"ל סעיף כ"ח ע"ש רק בסוף כל ברכה שמאריכין הכהנים בניגון ראוי לומר רבונו של עולם אני שלך כו' אך יזהר מאוד לסיים קודם שיצא מפי הכהנים תיבה של סוף הברכה וישמרך ויחונך שלום ויענה אחריהם אמן בכוונה עצומה. ואחר גמר התפלה לך בשמחה אכול לחמך ויקדש על היין במקום הסעודה כידוע וקודם הקידוש יאמר פסוק בפ' אמור אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם האריז"ל. ואז תתענג על ה' ולכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. כי מה מאוד גדלה מעלת הצדקה גם בכל הימים כידוע מגמרא הקדושה ומז"הק ולהיפך ר"ל מגודל עונש המעלים עינם מן הצדקה ועשיתי לו מדור בפ"ע בעז"ה בשער הכולל פרק עשירי

ומה גם שצריך אדם להזהר מאוד ומאוד בנתינת צדקה לעניים ואביונים בחגים ובמועדים כמבואר בזה"ק בהקדמת בראשית ד"י ע"ב וז"ל פתח ר"ש ואמר כל מאן דחדי באנון מועדיא ולא יהב חולקי' לקב"ה ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג לי' וסליק לי' מעלתא וכמה עקו על עקו מסבב לי'. חולקיה דקב"ה למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעביד בגין דקב"ה ביומיא אלין אתי למחמי לאנון מאני תבירין די ליה ועאל עלייהו וחמי דלא לית להון למחדי ובכי עלייהו סלי' לעיל' לחרב' עלמ' אתאן בני מתיבת' קמי' ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת יתגלגלון רחמיך על בנך. אמר לון וכי עלמא לא עבדית לי' אלא על חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא. אמרי קמי' מלאכי עלאי רבון עלמא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי אתא ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתרי' דההוא בר נש כו' ותנינן בכל סעודתא דחדוה ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא אקדים טיבו למסכני סליק לעילא ומקטרגא עליה אברהם כיון דזמין לרברבי כו' עכ"ל. לכן הירא את דבר ה' מעבדי ה' יזהר קודם הרגל לחלק צדקת פרזונו בישראל איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך וביום טוב היה בטוב לשלוח מנות לאין נכון לו ופת לחננה כי בא מועד לחונן דלים יכבשנו בזה למקטרג לבל יקטרג כנ"ל בזה"ק הנ"ל. ויזהר האדם מאוד משיחת חולין בי"ט כמו בשבת כי אין בין י"ט לשבת כו' ובכל שאר דברים קדושת י"ט כקדושת שבת כי גם בי"ט יש לאדם נשמה יתירה כמבואר בזה"ק פ' פנחס דף רמ"ב ע"ב. וז"ל לה' אלהינו בכל קראנו אליו דשם ה' מוכתר עלייהו בכתרי' דאיהו כתר עליון והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל בשבת ויומין טבין ובג"ד תקינו כו' עכ"ל וראוי שביום טוב היה בטוב זה תורה להרבות בלמודה. את חג המצות תשמור עצמך ממשהו חמץ בכל מה דאפשר כמבואר בזה"ק פ' תצא בר"מ דרפ"ב ע"ב. וז"ל מארי דפסחא בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים כלהו צריכין למהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא וכל מאכלים ומשקים כלהו נטורין. ומאן דנטיר לון מחמץ ושאור. גופיה איהו נטיר לתתא ונשמתיה לעילא ואתמר ביה לא יגורך רע בגין דהא אתעביד גופי' ונשמתיה קדש קדשים ואתמר ביצר הרע וכל זר לא יאכל קודש והזר הקרב יומת כו' מאן דערב חמץ או שאור כל שהוא במצה כאלו משקר חותמא דמלכא עכ"ל. גם האריז"ל מזהיר מאוד על זהירת משהו חמץ בפסח. וכתב שיחמיר האדם בכל החומרות של כל הפסוקים והזהיר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה. עכ"ל. וע"כ כל שבעת הימים ראוי לאדם למעט באכילת מצה אף שהיא שמורה משעת קצירה כי אינך יודע איזה מהן יכשר ממשהו חמץ בשעת אפיה ותפק לרעב נפשך בשאר מאכלים ובמיני לפתן. גם נהגו יראים ושלמים שאין אוכלים מצה שבא עליה מים אחר אפייתה. כל אשר יעשה משקה מדבש שבכלים קטנים הנמכרים בשוק ראוי להזהר מלשתותם שנתברר שמערבין בהם קמח. ואף מדבש הנעשים מחביות גדולים ראוי לאדם למעט בשתיתו בכל מה דאפשר. וביחוד ממשקה קווא"ס שעושין מיאגודע"ש או מתפוחים ראוי לכל ירא וחרד להרחיק משתיתו כי ע"פ רוב נמצאים בתוך החביות גרעינים חמוצים: