יסוד ושורש העבודה, ט; שער הצאן ה׳

תפלת הרגלים ערבית שחרית מנחה

(אתה בחרתנו) הנה בתפלת הרגלים נוסח ההודאות של אתה בחרתנו נמשך להלן אל יעלה ויבא שאחר זה וע"כ יאמר האדם אתה בחרתנו ויעלה ויבוא בשברון לב מאוד ובכוונה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש שירחם עלינו ויזכור אותנו בחג הקדוש הזה כי הימים האלה נזכרים ונעשים התעוררות גדול בעולמות העליונים על כל הנאמר פה. ועיין לעיל במוסף של שבת ר"ח כי בא בארוכה שם יותר בזה ותכוין כוונה הנ"ל ג"כ כאן:

והשיאנו אבודרה"ם פי' שהוא מל' וישא משאות מאת פניו אליהם שענינו דורון כלומר שלח לנו דורון ברכת מועדיך וגם יתכן לפרש שהוא מל' משא בני קהת כלומר הטעיננו את ברכת מועדך כו' עכ"ל. (מקדש השבת וישראל והזמנים) יזהר לכוין וליתן הודאה פרטיות להבורא ית"ש ויתעלה על השבת ועל גורלנו הקדוש בחלקו ועל הזמנים שנתן לנו במתנה לגודל אהבתו אותנו. גם בענית אמן על ברכת הש"ץ בברכה זו הכוללת כמה הודאות וכיוצא יזהר ג"כ ליתן הודאה במחשבתו בפרטות על כל הנזכר בחתימת הברכה כנ"ל וזכרו נא זאת והתאוששו אתם אחיי ורעי אהובי נפשי כוונה זו בעניית אמן שהיא על כמה הודאות לתת שבח והודיה בפרטיות על כל הדברים הכלולים כנ"ל ודי בהערה זו (רצה ומודים) כבר מלתו אמורה. איתא בכתבי האריז"ל לקרוא הלל בשני לילות ראשונים של פסח בבה"כ דוקא תיכף אחר תפלת ערבית והוא תיקון גדול בפ"ע בעולמות העליונים הקדושים לבד אמירת ההלל על סדר ההגדה וז"ל הטור סי' תע"ג ויש מקומות שנוהגים לקרות ההלל בבה"כ בצבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ומה טוב ומה נעים ההוא מנהגא ויש לו סמך במס' סופרים דאיתא התם תניא ר"ש בן יהוצדק אומר י"ח ימים ולילה אחת גומרים בהם ההלל ובגולה כ"א יום וב' לילות ומצוה מן המובחר לקרוא הלל בב' לילות של גליות ולברך עליו (ר"ל בבה"כ) ולאומר' בנעימה ולקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא בביתו א"צ לברך שכבר בירך עליו בבהכ"נ עכ"ל הטור וכן כתב הב"י בש"ע סימן תפ"ז לאומרה בבה"כ אחר התפלה בברכה תחלה וסוף אך הרמ"א כתב שאין אנו נוהגין לאומרה בבה"כ בלילה. אח"כ ילך לביתו לשלום בשמחת הלב מאוד ומאוד באהבת הבורא ית"ש ויתעלה שבחר באבותינו בלילה הזה להיות לו לעם סגולה שהוציאנו ממצרים וכוונתו ית"ש ויתעלה בהוצאה זו לקרב אותנו לעבודתו בתורתו ובמצותיו הקדושים ועיקר עבודת האדם להשם יתעלה היא שמחת הלב באלהותו ית"ש וזכרו לעד ובעבודתו. ועבודה תמה זו יכול האדם לקיים בכל עת ובכל רגע ואינו מכיר בזה רק יוצרו ובוראו והיא עיקר העבודה להשם יתעלה ועל העבודה זו אמר הנביא והצנע לכת עם ה' אלהיך. גם באיזה הליכה שהולך יכול לקבל על עצמו ולצייר במחשבתו קדושת שמו הגדול וה' רואה ללבב ואין שום אדם מכיר בעבודה העצומה הזו שעובד בשעה קלה זו במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה ודי בהערה זו הקצרה וישמע חכם ויוסיף לקח תן לחכם ויחכם עוד:

סדר הקידוש לי"ט (בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים)
יתן הודאה במחשבתו בפרטיות על השבת בפ"ע וישראל בפ"ע ועל הזמנים בפ"ע כנ"ל בתפלה ובחג הסוכות יברך (לישב בסוכה) בשמחה עצומה מאוד. וברכת (שהחיינו) יברך ג"כ בשמחה והודאה עצומה במחשבתו להשם יתעלה שהאריך ימי חייו עד זמן זה לקיים מצותיו הקדושים השייכים ברגל זה וגם על שהאריך ימי חיי בניו עד זמן זה ויאמר בלבו בניי הקטנים אף שיברכו ברכה זו בעצמם לא יתנו הודאה במחשבתם כראוי לו ית"ש אתן אני בשבילם הודאה עצומה. וכשחל י"ט במ"ש ראוי להתנהג שיאמר לאחר שיקריב שתי נרות ביחד כדי שיברך ברכת מאורי האש על האבוקה כדינו: