יסוד היראה, שער התורה והחכמה

ירא האל, ירא את חכמיו / אשר יורו לך דרך ישרה,
והתבונן לך צאת אחריהם, / ומפיהם למוד דעת ותורה,
ודע כי נפשך היא בידם / על צרור החיים צרורה.

ירא האל ותורתו קדושה / ותהיה לך יקרה מפנינים,
ועל פיה תישר מעשיך / ונפלו לך חבלים בנעימים,
והנה היא לבדך אוצר לנפשך / וגם בה תאריך שנים וימים.

קנה בינה, קנה תורה ומצוה, / ובהם תהיה ידך חזקה,
וכי היא המסילה הקרובה / ליראת אל ואם נראית רחוקה,
וכמה יעבור איש לא יבונן / וידע סוד עבודת אל רחוקה.

קנה תורה קנה קניין ספרים / אשר מפז ותרשישים יקרים,
ואם נולד לך ספק בשכלך, / שאל בהם כמו אורים ותומים,
הילך בקרב גיבור ויעוז / וחרבו על ימינו אין להרים.

קנה חכמה ותורה, והגה בה / עדי תהיה בלוח לב כתובה,
וכי תוסיף בכל יום להגותה, / תהיה אורה פרי חדש באיבה
ואיש יפתח וישדד האדמה / כמו יוסיף חרוש יוסיף תנובה.

ראו, מה נעמה תורה ויראה, / כמו עלמה יפפייה ונאה,
אשר תעדה עדי זהב, ותלבש / לבוש שנים ותתיפה במראה,
והנה היא מבורכת בטעמה, / אשר נעם וחן היא נשואה.

ותורה מבלי יראה, כאשת / מדנים סוררה סרה בטעמה,
ועינה קרעה בפוך וכחל / וגם תעד בחלייתה ונזמה,
ומה בצע ביפעתה וזיוה, וסות ערייה וערוותה ערומה.

ראו תורה אשר הושת יסודה / ביראת אל מצאתיה למבצר,
ומגדל עוז לתלפיות בנוים, / מיוסדים יסוד רחב ולא צר,
לעולם יעמד חזק ואמיץ / למול אויב, ואם יעוז ויפצר.

ותורה מבלי יראה, כבית / ומגדל רם ואין להם יסודות,
תמול גבהו ורומו עד שחקים, / כטור גזית למבצר ומצדות,
ומה בצע, ויום מחר כתילים, / ירקדון בני שעיר ושדות.

קנה תורה בלימוד והבנה, / ותזהר לעובדה ולשומרה,
ולימוד מבלי מעשה כאיין / ותוהו נחשב ויהי לזרה,
והוא טענת אלהים על ברואיו, / בתיהם לו לבד שפה ברורה.

אשר יחכם להורות לאחרים, / ונפשו בחלה תורה וחכמה,
תבונתו ושכלו יהיה לו / לפח יקוש, ולא יועיל מאומה,
ותוכחותיו נשיאים רק ורוח / מטר אבק ועפר על האדמה.

קנה תורה, ואל תאמר ירושת / אבותיי היא, והיתה לי לנחלה,
הגא בה ועסוק בה יומם ולילה, / תהי חכמה שכרך בעמלה,
זרע את ארצך וקצור יבולה, / ואם תשים בקוץ ודרדר גדילה.

ראו על כל ירושת איש ירשה / אנוש החי, אבל המת נטשה,
והמנחיל לבניו נחלת דת / ודין חכמה ותורה הקדושה,
תהי גם היא ירושתו לנפשו, / כמו לבנו אשר על הירושה.

קנה תורה, קנה דיעה לנפשך, / ואל ירע לך אם רב מחירה,
למען כי מאד מקחך לרב / עלי מתן אשר תתן תמורה,
והיא תעמוד לך בעת אשר איין / כדי רב הונך כח לעזרה.

קנה תורה, קנה חכמה ומוסר, / ולא תאמר אני נדיב וטפסר,
למי יאות היות משכיל, ואם לא / לאיש נדיב ושם נעים ואיש שר,
ומה בצע באילן רם ויבש / ולא יעשה פרי, גם צללו סר.

קנה חכמה, ולא תאמר ביד מי / מצאתיה, ובמה נחשב הוא,
היחשב כלי חרש בחרשו, / הלא מה יש בתוכו יחשבוהו,
ויש חוח אשר יפרח כשושן, / ועל פרחו בראש חן יעלוהו.

קנה תורה, קנה עמה ענווה / ומוסר חן, ולא תעוז בגאוה,
ולא תמצא במידות התמודות / כחברתם אשר נעמה ונאוה,
והן עקב ענוה רוב שלומים, / וסוף תרת אמת שקט ושלוה.

התתגאה בתורה או בחכמה, / וירום לבבך על כי קניתה,
ותרהב בה עלי ריעים ואחים אשר לא חכמה לנפשם לדעתה,
ידע כי אין ירושתה לבנך, / למען כי באוותך כליתה.

ראה חכמה עלי יראה שתולה, / כעץ שתול על פלגי נהרים,
ישלח יונקותיו וגדעיו / למרחקים, וגם יעשה קצירים,
ופירותיו יבכר לחדשים, / בשמים ראש, נרדים עם כפרים.

חכמה מבלי יראה, כערער / אשר יצא וצמח בערבה,
ואם רבו ענפיו וקציריו / בעודו לח, ויונקתו רטובה,
למחר יבשו שרשי גזעיו, / ואיכה יעשה פירות תנובה.

ראו חכמה כשמש בשחקים, / מאירה עלי קרובים ורחוקים,
הכי מועיל תבונות איש ושכלו לנפשו, בעשות מצוות וחוקים,
וזרים יאכלו הלוך לאורה, / כדת ודין כנופת צוף מתוקים.

קנה חכמה, ובה תעבד עבודה, / ואל תעש מאומה בלעדה,
תשיתנה לראש כל מעשיך, / ואם קדמו תחרד חרדה,
כאופני עגלה בחלוף על / פני המושכות סיבת פרידה.

דעה אם גדלה חכמתך על / אשר תעשה פעוליך ישרים,
ואיך יתיישרו לך מעשיו / עלי חכמתך אם הם יתרים,
התטעון לבך מה לא נשאו, / ואם ישא זבוב משא עירים.

שאל חכמה, ותלמד לא למדתו, / ולשואל ענה על שאילתו,
ואם תדע, אמור הנה ידעתיו, / ולמה זה תכחד על אמתו,
ומה בצע בעת יעלו נשיאים / ואין מלקוש ולא יורה בעתו.

שאל חכמה, ולמה תהיה בוש, / הלא רב בושתך אם לא ידעתה.
ולא תאמר יביניני לבבי, / אני דיי לי בנפשי ועצתה,
הכי אם יטענו אותך אחירים / תהי נושא את אשר לא נשאתה.

גווית איש בלי חכמה משולה / כצי אדיר בלב ים ומצולה,
אשר ינוד וינוע כקנה / לכל רוח, קטנה או גדולה,
ואיך יעמוד, ואין תופש במשוט, / ולא חובל ופורש גם למעלה.

שבה את החכמים וחכם, אך / חסום פה, ופקח עיין ואוזן,
ראה ושמע, ושימה את לבבך / לדבריהם בכף פלס ומאזן,
והטה באשר יטו וטוב לך, / ולא תאמר אני נגיד ורוזן.

למוד חכמה, ולמה לאחירים, / ורק אם היא בעיניהם חשובה,
ולמה זה תלמד לכסילים, / בני נבל, והם לא יחפצו בה,
התזרע זרעך על הסלעים, / ואם יצמח במדבר כערבה.

רדוף חכמה לעבר ים רחוקים, / עדי תמצא אנוש תמים בדיעיו,
למען מכנף ארץ יבואון / לשומעך כל נדיבי עם ושועיו,
ויש יונק יחלפו את / מקום נטעו, ויוסיף על גזעיו.

האמור לבך מה לחכמים / בחכמתם ואם בה מחייתם,
ומה יתרון אליהם על הכסילים, / לא נעמו בחייהם במותם,
ראה כי גם פראים ביערים / מזונם ימצאו מדי חיותם.

קנה חכמה, ולא תחסר מאומה, / ותמצא כל אשר תחפוץ ותבחר,
ובלעדה התקנה כל, ואם רב / וגדל עשרך נחשב לפחר,
והחכמה יקרה מפנינים, / ותשוה כל יקר חפץ ומסחר.