א
ואגב אורחא יש לדקדק עוד במשל דבעל הגן הנ"ל (ובסי' קעה) שמתענג לזון עופות השמים ולהבריח שונאיהם בלי שום תוחלת הנאה אחרת אלא ללמדם לבטוח באמונתו תחלה כנ"ל, וע"כ אין דעתו נוחה מהן, כל זמן שהן מנסין אותו עדיין וקריבין אליו ברעדה, אכן כשרואה צפור דרור יושבת לו על כתפו ומנקרת בשערו, הוא סובלה בשמחה רבה, שמתוך כך ברור לו שכבר נסתלקו כל שיורי יראה של פחד מלבה ונמשכת אהבה תחתיהן, אלא שאז הוא מתיירא עדיין להזיז את גופו שלא להבעית את אהובתו, וזוהי מן יראת אהבה של חלש על הגבור, לפי שאין תועלת בגבורה כלל אצל מי שמתיירא שמא יגרום במעשיו מורת רוח לאהובו, אלא שאח"כ הוא מתחיל להרגיל אותה בסבלנות קטנות (נוטלה לתוך חיקו, מניף ידו עליה, או מיסרה בנחת וכיוצא בזה) עד שהוא מלמדה לסבול מצדה ולירוא אותו יראה של אהבה, שזוהי תכלית העונג שהוא יכול לקוות ממחונניו, כשיראת אהבתן נעשית עזה לעמוד בנסיונותיו של חונן. וכך גם היא יוצאת ומשתבחה בפני צפורת כרמים זולתה, שגם הן ניזונות מחסד רבונן. אלא שלא הכירו את פניו ולא טעמו אהבתו בפרטות אליהם מימיהם:
ב
ובאמת אותו התענוג הוא מעין ההנאה העליונה דכתיב בה פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ואין לו להקב"ה בעולמו תחלה אלא האמונה והבטחון של בריותיו בלבד, דהיינו מדרגה א' של סילוק היראה הנמוכה דאימת גבור על החלש כנ"ל, אבל אח"כ התחיל ית' לחנך את עם קרובו, לגאלם לגמלם חסדים טובים ולנסותם ברדיפת מצרים ובכניסה לים וכו', עד שלמדם יראת אהבתו הפרטית אליהם, כמש"ה וייראו העם את ה' ויאמינו בה' וכו', והנה נתעלו משה וישראל בהשגה זו הרבה יותר מכל אשר היו לפניהם, שכל חסידי עולם לא הכירו עדיין אלא אל שדי, דהיינו חכם עליון, כל יכול, אל נקמות, אלהי הצדק והמשפט וכו', אבל לא זכו להעמיק כ"כ בדרכי טובו, ר"ל להכיר שכל כמה שהוא מרומם בחכמתו ובשולטנותו הבב"ת כך הוא ית' נורא ונשגב מאד בחסדו ואמונתו כנ"ל, וכבר נת"ל במקום אחר שההפלגה בכח ובחכמה נקרא תעצומות ועוז, אבל ההפלגה בהוד וטוהר ונועם ורוח נדיבה וכו' נקרא קודש, ואם תעלה בדעתך, ענק גדול בכח ובקומה נוקם ובעל חמה ותחבולה במלחמה (והיינו מרומם בעוז כנ"ל בלבד), הרי הבריות בורחין משמו ומזכרו, ואילו נגלה לעינינו מלאך מעופף ומבהיק בזיוו ועושה נפלאות גדולות במדותיו חנון ועניו סניגור סלחן ורחמן וכו', דהיינו נאדר בקודש, תיכף הכל נכספין להתקרב תחת רגליו, ולהתחנך באורו לפי שאין זה יראוי אלא יראת הרוממות של תהלות והיא יראת אהבה הנ"ל, כי הנה המדות היקרות כל כמה שהן מתרוממין כך הן מאהבין יותר את בעליהן וכך יותר הבריות יראות מהן שלא להקניטם, ומכאן תבין, שכשנסתכלו דור עולי הים והשכילו נפלאות רבות בענין השגה החדשה ההיא, אזי נחה עליהם רוח אלהים וענו כולם שירה ואמרו מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא:
חשבון הנפש
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…