חכמת אדם ל״ט

דין סימני חגבים וביצים ושאר דין ביצים (פ"ה פ"ו):
סימני חגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וכנפיו חופין את רוב אורך גופו ורוב הקיפו ויש לו כרעיים לנתר (ר"ל לקפץ) בהם ואפילו אין לו עכשיו ועתיד לגדלם לאח"ז ושמו חגב ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו יש בו כל הסימנים הללו ובידוע ששמו חגב ולפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן (פ"ה):

סימני ביצים להכיר שהם מעוף טהור אם היו שני ראשיהן כדים (פירוש עגולין) או שניהם חדין או שהיה החלמון מבחוץ וחלמון מבפנים בידוע שהוא ביצת עוף טמא ואפילו העידו עליו מאה עדים שהוא טהור לא יועיל דבודאי משקר. ואם ראשו אחד כד ועגול וראש השני חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפשר שהוא ביצת עוף טמא ואפשר שהוא ביצת עוף טהור. ומדינא אין ליקח ביצים אלא אם כן יש בהם טביעות עין שהם ביצי עוף טהור או שיאמר המוכר של עוף פלוני הוא ואנו מכירין שאותו עוף הוא טהור דכיון שאומר של עוף פלוני חזקה שאינו משקר ואפילו הוא נכרי סמכינן עליו שמתיירא שמא יביאו ביצי אותו עוף ויראו שאינן דומין לאלו ונמצא מאבדה אבל אם יאמר התם של עוף טהור הם אפילו ישראל סתם שאינו מוחזק בכשרות אינו נאמן שיכול להשמיט עצמו ויאמר של עוף אחר הוא וכל זה מדינא (סי' פ"ו):

ועכשיו נוהגין ליקח ביצים מעופות השכיחים דהיינו ביצת תרנגולת ואווזות ובר אווזות. ובאלו א"צ לבדוק כלל אחר הסימנים לפי שניכרים בטביעות עין אבל אין לוקחין ביצים מעופות שאינם שכיחים עד שיראה בסימנים (שם):

ביצת נבילה אינה אסורה אלא מדרבנן דמן התורה מותר דהא אי אפשר שתגמר לאחר מיתה אבל ביצת טריפה אסורה מן התורה מפני שנגמרה באיסור ואפילו ידעינן בודאי שלא נטרפה עד רגע קודם השחיטה בין שתהיה טריפה ודאי או ספק לא פלוג רבנן ואסרו (עיין ש"ך ס"ק ח' ומנ"י בת"ח כלל ע"א ס"ק ב') ובמדינתינו מוכרין אותן במנין ולכן אפילו נתערבה אפילו באלף אינה בטילה דהוי דבר שבמנין כדלקמן כלל נ"ב סימן ט"ז:

ספק אם היא ביצת נבילה או לא מותר בין שאינו יודע אם ביצה זו היא מתרנגולת הנבילה או מתרנגולת אחרת כשירה ובין שיודע שהיא מתרנגולת זו אלא שהספק הוא בתרנגולת עצמה אם היא נבילה כגון שאירע לה ספק בשחיטה מכל מקום אינו אלא ספק דרבנן ומותר אפילו בלא תערובת אבל אם היא ספק טריפה או כשירה אסורה דהוי ספק דאורייתא:

השוחט את העוף ונמצאת טריפה הביצים דינם כדין החלב שנחלב מבהמה טריפה ומבואר בכלל ל"ז סימן ה' (שם):

הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה קודם שנגמרה או שהפילה מעצמה מותרת ואין כאן משום אבר מן החי והוא שאינו מעורה בגידין דאם היתה מעורה בגידין הרי זה כבשר הפורש מן החי ואסור כמבואר כלל כ"ז (שם):

ביצת עוף טמא או נבלה או טרפה שנתבשלה עם אחרות אם היא בקליפתה אינה אוסרת שאין כח בבישול להוציא גוף האיסור דרך הקליפה כיון שאין בה ממש רק מיא בעלמא אבל אם היא קלופה או נקובה אף על פי שהאחרים הם בקליפתן אוסרת וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבשלה בין שהיא שלמה ומסירה או שהיא טרופה ואף על גב דבכל איסורין סגי בס' החמירו בביצים לפי שיש בביצים גדולים וקטנים והבא לבטל הביצה אינו משגיח לראות אם שוין הן ולכן הוסיפו אחת ולפ"ז אם נתבשלה בתבשיל של היתר אין צריך אלא ס' מן התבשיל לבטלה אבל י"א הטעם משוש דביצה הוי כעין בריה ולכן מחמת חשיבתה הוסיפו עליה א' ולפ"ז אם היתה טרופה דבטל חשיבתה אין צריך אלא ס' אפילו נתבשלה עם ביצים ואם היא שלימה אפילו נתבשלה עם שאר תבשיל צריך ס"א ויש להחמיר כשני הדיעות (ש"ך ס"ק ט"ז) ויש מן הפוסקים דס"ל דאפילו באינם קלופים אוסר בין ביצת עוף טמא או ביצת נבלה וטרפה וכן יש לנהוג במקום שאין הפ"מ אבל במקום שיש הפ"מ יש לסמוך על המקילין (שם) וכ"ז לבטל פליטתה אבל היא עצמה אינה בטילה כדלקמן כלל נ"ג סי' ט"ז:

ביצה שיש בה אפרוח אוסרת המתבשל עמה אפילו אינה קלופה שהבשר נ"ט (שם) ואם נמצא בו טיפת דם עיין לעיל כלל כ"ט ואם היה במקום דאוסר בוודאי דינו כאפרוח דשדי תכלא בכולא אבל אם א"י בטל ברוב:

אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה מותר שאין האפרוח נוצר מן הביצה עד שתסרח ואז נעשה כעפרא בעלמא (שם):

אין מוכרין ביצת נבילה וטריפה לנכרי שמא יחזור וימכרנה לישראל. כיצד יעשה יטרפנה בקערה וימכרנה לנכרי דביצים טרופות אסור לקנות מן הנכרי. ומכל מקום מותר לקנות מן הנכרי פת שנילוש בביצים במקום שנוהגין לאכול פת של נכרי ולא חיישינן שמא יש שם ביצים אסורות ומכל מקום לנכרי נחתום במקום שנוהגין לערב בפת ביצים לא ימכור לו אפילו ביצים טרופות שמא יערב בפת וימכור לישראל (שם) ועיין כלל ס"ח:

ביצה שנתבשלה עם בשר אף על פי שהיא בקליפתה אסור לאכול עם חלב שבולעת טעם בשר (סימן צ"ה סעיף ב' ובטי"ז שם ס"ק ב' בסופו צ"ל נ"ל דאין נקב כו'):