חיי אדם, שבת ומועדים קל״ו

דין ט' באב שחל בא' בשבת:
ערב ט"ב שחל בשבת או ט"ב שחל בשבת ונדחה אין לו כלל שום דין ט"ב ואוכל בשר ושותה יין ואפילו במנחה והמונע עצמו משום אבל עבירה היא בידו ומ"מ לא ישב בסעודת חבירים ולא ינהיג בשמחה אלא בדאבון נפש ואם חל מילה יעשה הסעודה קודם מנחה ואסור באכילה ושתיה ורחיצה בין השמשות שהרי הוא ספק לילה אבל לא יחלוץ המנעלים עד שתחשך ויאמר הש"ץ ברכו דאסור להראות אבילות בשבת. וש"ך חולץ קודם ברכו' משום בלבול הדעת רק שיאמר מקודם המבדיל בין קדש לחול (תקס"ב):

תשעה באב שחל בשבת אומרים אב הרחמים בשחרית (א"ר) ובמנחה אין אומרים צדקתך צדק:

י"א דאסור בתשמיש המטה כמו אבל דנוהג דברים שבצנעה וכן נוהגין ואמנם כשחל ליל טבילה בשבת יש מתירין ונ"ל דאע"ג דקיי"ל בזמה"ז אין טבילה בזמנה מ"מ משום ביטול מצות עונה יש לסמוך על המתירין

ט"ב שחל בשבת י"א שיש להחמיר שלא ללמוד בו אלא דברים שמותר ללמוד בט' באב אבל מותר לחזור שמו"ת ומכ"ש קודם חצות. בשבת חזון אם אין מי שיודע לקונן במפטיר כנהוג אלא אחד ממי שכבר בירך בתורה יעלה שנית ולא יברך ויאמר קדיש אחר מפטיר ואם כבר אמרו קדיש צריך זה לחזור ולקרות בתורה תחלה וסוף (סי' רפ"ב מ"א ס"ק י"ד):

במוצאי שבת כשרואה הנר מברך מאורי האש ואין מבדילין על הכוס דאסור לטעמו וא"ל ליתנו לתינוק כמו גבי מילה בט"ב דהתם לא הוי מילתא דקביע משא"כ הבדלה דהוי כמו מילתא דקביע דהרבה פעמים חל תשעה באב בא' בשבת וגזרינן שהתינוק יבא לשתות כשיגדיל ואף על גב דנותנין לתינוק לאכול ולשתות היינו מה שצריך בשבילו אבל לעשות דבר בשבילנו וליתן לתינוק אסור אבל מבדילין בתפלה כשאר שבת ובליל מוצאי ט"ב מבדיל על הכוס אבל אינו מברך לא על הבשמים ולא על הנר אפילו לא בירך על הנר במ"ש דאין מברכין על הנר אלא במ"ש בזמן שנברא. וכך אסור לברך על הבשמים בליל ט"ב כיון שאינן באין אלא לתענוג אין עושין בט"ב ויזהיר לבני ביתו שקודם שעושים שום מלאכה יאמרו המבדיל בין קודש לחול:

המתענה ב' ימים ט"ב ישמע הבדלה בליל עשירי מאחרים ואי ליכא אחר יתן לתינוק לשתות. ואל ימתין מלהבדיל עד יום ב':

אם יש מילה בט' באב שנדחה מדינא מותר לבעלי הברית דהיילו אבי הבן ואמו והמוהל והסנדק להתפלל מנחה גדולה היינו מו' שעות ומחצה (עיין א"ר דלא כמגן אברהם וכן מצאתי ברוקח הלכות שבת סי' קי"ג בהדיא) ואז מותרים לאכול ולרחוץ אבל סעודה לא יעשו עד הלילה וה"ה פדיון הבן דהאב והכהן לא ישלימו (עיין א"ר בשם תוי"ט) ומכל מקום נראה לי דוקא אם הפדיון הבן בזמנו שחל ל"א שלו בו ביום אבל שלא בזמנו ואפילו היה יום ל"א בשבת דאעפ"כ הוא שלא בזמנו צריכין להשלים (שהרי בלא"ה המגן אברהם בסי' תקס"ח ס"ל דשלא בזמנו לא הוי סעודת מצוה וגם הא"ר הקשה על תוי"ט די"ל שאני מילה דכתיב ביה שש אנכי הגם דנ"ל דלק"מ שהרי דין זה נובע ממעשה דר"א בר"צ שיו"ט שלו היה מחמת קרבן עצים וא"כ דומה לפד"הב מ"מ י"ל דגם התוי"ט מודה דאסור):

ט"ב שחל בשבת ונדחה ליום א' בלילה אסור לאכול בשר כמו לעיל כלל סי' כ"ג אבל ביום ב' מותר לאכול בשר ויין ואין עליו דין עשירי באב כלל וכן הנוהג להתענות בכל שנה עשירי באב א"צ להתענות (תקנ"ח):